באותן השנים, בעיקר בתחילת שנות ה- 2000 , החלו להצטבר ממצאים של מחקרים מבוקרים אשר לימדו על מהימנותן המוגבלת של ראיות מסוגים שונים. חלקם הצביעו על שיעורי טעות גבוהים בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב קודם לכן. כך, בתחום טביעות האצבע פורסמו ממצאים מפתיעים ומטרידים של מחקרים אשר נערכו בהשתתפות מומחים מנוסים במשטרת אנגליה. באותם מחקרים חלק מן המומחים סתרו חוות דעת קודמות של עצמם, אף כשהוצגו להם אותן טביעות אצבעות שהשוו בעבר.
גם בתחום הזיהוי חלה התפתחות מואצת במחקר, ממנה עלה כי היכולת האנושית לזהות פנים נמוכה בהרבה ממה שנהוג לחשוב. מחקרים שנערכו הצביעו על שיעורים משמעותיים של טעויות בזיהוי, כאשר לרוב נמצא שיעור טעות של עשרות אחוזים.
תחום חשוב נוסף, שהתבסס מחקרית באותן השנים, היה תחום הודאות נחקרים. המחקר הראה בברור נטייה רווחת של בני אדם להודות בדברים שלא עשו, גם בתנאים הנוחים בהרבה מהתנאים של חשוד הנתון לחקירת משטרה, זאת בניגוד לדעה המקובלת לפיה אדם לא יודה בדבר שלא עשה.
אף בתחום הפורנזי האמין ביותר, בדיקות DNA , נמצא במחקרים כי סוגי בדיקות מסוימות, בפרט בדיקות של תערובות DNA , נתונות להטיות קוגניטיביות ומומחים שונים מגיעים לממצאים שונים ביחס לאותן דגימות. ממצאים אלה מובילים למסקנה כי אמינותן של הבדיקות האמורות פחותה מן המדווח.
בנוסף, פורסמו מחקרים ודוחות ששללו כמעט לחלוטין תוקף מדעי בתחומים כגון השוואת שיער מיקרוסקופית, סימני נשיכה, וטביעות נעליים. בתחומים אלה מחקרים הראו כי מומחים שונים הגיעו לממצאים שונים, אף שהוצגו להם אותן דגימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה