בשנה החולפת המשיכה הסניגוריה הציבורית לפעול להגשמת זכות ההיוועצות של חשוד הנמצא בחקירה משטרתית באמצעות העלאת טיעונים משפטיים המסתמכים על הוראות החוק הרלוונטיות ועל פסיקת בתי המשפט. במסגרת זאת, יושמו והוטמעו ההנחיות שניתנו לסניגורים לטעון במקרים מתאימים לסעדים שונים בגין פגיעה בזכויות שונות של חשודים, ובכלל זה לסעד של שחרור ממעצר.
כפי שצוין בדוח השנתי הקודם, במסגרת בקשת רשות ערר שהוגשה בשנת 2012 לבית המשפט העליון מטעם הסניגוריה הציבורית, חזרה והדגישה השופטת עדנה ארבל את חשיבות זכות ההיוועצות ואת הלכת יששכרוב בה פותחה הדוקטרינה לפיה פגיעה בזכות ההיוועצות יכולה להוביל לפסילת הראיה. בהמשך, דחתה השופטת ארבל את קביעות הערכאות דלמטה בדבר רלוונטיות הטענה רק להליך העיקרי, וקבעה כי לפגיעה בזכות ההיוועצות תהיה נפקות גם בשלב המעצר: "על הערכאות הדנות במעצרם של חשודים להתייחס לגופן של טענות הנוגעות לפגיעה בזכות ההיוועצות של החשודים, לבחון האם אכן נפל פגם בעניין זה ולקבוע את נפקותו
לעניין המעצר תוך איזון מכלול השיקולים הרלוונטיים" (בש"פ 9220/12 , בש"פ 9221/12 פרץ ולוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.12.2012 ; ייצוג על ידי עוה"ד גלאון קפלנסקי, ניר אלפסה ונטע לב)). מאז מתן החלטה זו, בתי המשפט בערכאות השונות התייחסו לא פעם לחשיבות העקרונית של זכות ההיוועצות, ובחלק מן המקרים אף נתנו לפגיעה בזכות זו ביטוי מעשי כבר בשלב הליך המעצר, ובכלל זה מתן סעד של שחרור ממעצר או קיצור תקופת המעצר. כמובן שלצד הנפקות שיש להפרת זכות ההיוועצות בשלב המעצר, יכולה הפרה כזו להביא גם לפסלות ראיות בעת ניהול התיק העיקרי, והסניגורים הציבוריים מונחים לטעון גם לעניין זה, ברוח הלכות יששכרוב ושי.
בשנים האחרונות, וגם בשנת 2017 , פיתחה הסניגוריה הציבורית את הטיעונים המשפטיים המועלים כנגד הפגיעה בזכות ההיוועצות טרם חקירה. לצורך כך אף יוחד בשנת 2017 דיון מיוחד בצוות הבכיר של הסניגוריה הציבורית, בו הוחלט על שורה של פעולות בנושא זה ובייחוד על טיפול בסוגיית הוויתור שאינו מדעת על הזכות.
בתוך כך, מועלים על ידי הסניגורים הציבוריים טיעונים כנגד ליקויים בעצם היידוע של חשודים בדבר זכות ההיוועצות, ובשלבי מימושה. המדובר במצבים בהם למרות שהיידוע בדבר זכות ההיוועצות הוכנס על ידי משטרת ישראל לנוסח אזהרת חשוד לפני תחילת חקירתו, בפועל לא מיידע החוקר את החשוד בדבר הזכות, או שהיידוע נעשה בצורה פורמאלית בלבד, כדי לצאת ידי חובה, תוך חתירה להמשיך בחקירה ברצף וללא ייעוץ על ידי סניגור לפני תחילתה. נוספים על כך מצבים בהם גם כאשר הנחקר מבין את זכותו להיוועץ בסניגור ומודיע לחוקר המשטרה כי הוא מבקש לממשה, החוקר ממשיך בחקירה ומודיע לסניגוריה הציבורית על בקשתו זו של הנחקר במועד מאוחר יותר ורק לאחר סיומה, או מקרים בהם החוקר מסרב להמתין זמן סביר להגעת הסניגור ומתחיל את החקירה לפני הגעתו.
טיעונים נוספים מועלים גם בנוגע לסוגיית הוויתור על זכות ההיוועצות. הכוונה להתמודדות עם טענות המשטרה כי לא אחת עצורים מוותרים על זכותם להיות מיוצגים, למרות שהם יודעו על קיומה של הזכות לפני תחילת החקירה. אכן, ניתן להניח שחלק מן העצורים יוותרו על זכות ההיוועצות לפני תחילת החקירה, ויימלכו בדעתם ויבקשו לממשה לאחר קיום החקירה. יחד עם זאת, הנתונים שהוצגו לעיל מעוררים שאלה כבדת משקל האמנם ויתורם של עצורים כה רבים הוא ויתור מדעת, הן משום שבכמחצית מהמקרים העצורים הביעו עמדתם שהם מעוניינים בייצוג על ידי סניגור ציבורי לאחר חקירתם, והן בשים לב לשונוּת הרבה בדבר אופן יישום הזכות בין קבוצות שונות של עצורים, בין מחוזות שונים, ובין תחנות המשטרה (כולל כאלה המצויות באותו מחוז). נתונים אלו מעידים על כך שלא ניתן להסביר את התופעה בכללותה בוויתור של העצורים על זכויותיהם, וסביר להניח כי הקושי טמון באי הקפדה על יישום זכות ההיוועצות על ידי חוקרי המשטרה באותם מקומות בהם שיעורי ההודעות טרם חקירה נמוכים.
בהקשר זה, יש לציין כי בע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.8.2012), שרטט השופט יורם דנציגר מספר עקרונות חשובים בנושא סוגיית הוויתור: ויתור על זכות ההיוועצות צריך שיהיה ברור ומפורש, ואין להכיר באפשרות לוויתור משתמע; על הוויתור להיות חופשי ומרצון, קרי לחוקרים אסור לחתור להשפיע על הנחקר באמצעות תרגילי חקירה למיניהם במטרה לגרום לו לנטוש את זכות ההיוועצות; גם אם החשוד מוותר מפורשות על זכות ההיוועצות, על צוות החקירה לוודא שהוא מבין את משמעות הוויתור על מנת שיהיה זה ויתור מדעת; על צוות החקירה לתעד את הוויתור בהקלטות וידיאו אודיו, או בלית ברירה בצורה ברורה - ומפורשת בכתב, עליו חתום הנחקר.
על מנת להתמודד עם הקושי ולוודא כי ויתור על זכות ההיוועצות הוא ויתור אמיתי ומדעת, עומדים הסניגורים הציבוריים בטיעוניהם המשפטיים, בין היתר, על כך שיש חובה לתעד לא רק את שלב יידוע
החשוד בדבר זכות ההיוועצות, אלא גם את תגובתו של החשוד ליידוע זה, ועל כך שלאי התיעוד של תגובת החשוד צריך להיות מחיר בדמות שחרור עצור ממעצרו או צמצום ימי המעצר.
בעקבות טיעוני הסניגורים, בתי המשפט שבו והדגישו את החשיבות של תיעוד תגובת החשוד ליידועו בדבר זכות ההיוועצות בסניגור. כך למשל ציין השופט ע' קובו, בתיק שבייצוג על ידי הסניגוריה הציבורית: "... לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי במישור העקרוני אכן, נפל פגם בחקירה בכך שהעוררים לא נשאלו בפתח החקירה האם הם מעוניינים, בייצוג ע"י סנגור או בסנגוריה ציבורית ולא נתקבלה תגובתם לכך.
העוררים אומנם הוזהרו כדין בדבר זכויותיהם להיוועץ בעו"ד וזאת בהתאם לטופס המופיע בתחילת הודעת החשוד. עם זאת, ראוי היה שהחוקר ישאל את החשוד האם הוא מעוניין להיוועץ בעו"ד לקבל את תגובתו לכך כפי שע"פ רוב נעשה בחקירות משטרה. וזאת תוך רישום הדברים בגוף החקירה.
מובן הדבר, כי אילו היו מבקשים החשודים להיוועץ בעו]"[ד מטעם הסנגוריה הציבורית הרי שהיה למשטרה ]צ"ל: על המשטרה[, לשלוח על כך הודעה לסנגוריה הציבורית ולאפשר היוועצות כאמור בטרם החקירה.
דבר זה, לא נעשה ולא שוכנעתי כי העוררים ויתרו בתחילת החקירה על זכות היוועצות. העובדה שמופיע בחקירה, כי העוררים הבינו את זכויותיהם, אין בה די לעניין הוויתור שלהם על זכות היוועצות.
עיינתי במזכר שנרשם בדיעבד בהקשר זה מיום 15.11.17 ואולם המזכר מתייחס לשיחה שקדמה ואין בו משום ויתור של החשודים על זכותם בפתח החקירה.
עוד יצוין כי אף לאחר מעצרם של החשודים ע"י הקצין הממונה, עוד בערב שטרם חקירתם הראשונה, לא נשלחה הודעה לסנגוריה הציבורית בדבר מעצרם.
כפי שטענו ב"כ העוררים, לכן יש מקום לתת משקל להפרת הזכויות אף במסגרת הליך המעצר.
בהקשר זה, מן הראוי להפנות, בין היתר להחלטת כב' השופטת ארבל בבש"פ 9220/12 פרץ נ' מדינת ישראל (21.12.12) שבו נקבע כי יש לתת נפקות בשלב המעצר לפגיעה בזכות היוועצות.
מובן הדבר כי יש לשקלל את ההפרה האמורה ביחד עם מכלול השיקולים הנוגעים למעצר לרבות, עילות המעצר...
בנסיבות אלה סברתי כי יש מקום כבר כעת להורות על שחרורם של העוררים לחלופת מעצר, של מעצר בית מלא בפיקוח".
ביום 23.4.2014 נכנס לתוקפו נוהל האגף לחקירות ומודיעין "יידוע חשוד בדבר זכויותיו בטרם חקירה" (מספר 03.300.268). הנוהל מסדיר את חובת היידוע של חשוד הנחקר במשטרה בדבר זכויותיו, לרבות מסירת הודעה בכתב בדבר זכויות אלו. על פי הנוהל, לפני תחילת חקירת חשוד יבהיר החוקר לחשוד את זכויותיו ובכללן, זכותו להיוועץ בעורך דין לפני חקירתו, בכפוף למגבלות הקבועות בחוק, ובכלל זאת גם בסניגור ציבורי אם הוא זכאי לכך על פי חוק. הסניגוריה הציבורית מברכת על כניסתו לתוקף של נוהל זה. יחד עם זאת, כאמור, עדיין בכמחצית מהמקרים המטופלים על ידי הסניגוריה הציבורית מודיעה משטרת ישראל לסניגוריה על בקשתם של נחקרים להיות מיוצגים על ידה רק לאחר סיום חקירתם. מצב זה נגרם במידה רבה בשל הימנעותו של הנוהל מלטפל בשני הנושאים העיקריים שבהם נעוץ הקושי: הראשון, סוגיית הוויתור על זכות ההיוועצות, ובכלל זה תיעוד תגובת החשוד ליידועו בדבר קיומה של הזכות. השני, סוגיית היישום של הזכות. אנו סבורים כי יש מקום שמשטרת ישראל תתקן את הנוהל ותוסיף בו את החובה לתעד את תגובת החשוד ליידועו בדבר זכויותיו, וכן פרק המתייחס לשלבים הנדרשים על פי הדין כדי להבטיח את מימוש זכות ההיוועצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה