במסגרת תפקידם כמבקרים רשמיים במתקני כליאה כפי שהסמיכם לכך השר לביטחון פנים, תנאי המעצר בישראל נחשפים לעומק בפני אנשי הסניגוריה הציבורית. התמונה המצטיירת מדוחות הביקורים הרשמיים שכותבים אנשי הסניגוריה הציבורית לגבי חלק ממתקני הכליאה בהם מוחזקים עצורים היא קשה ביותר, וכרוכה בפגיעה בליבת זכותם החוקתית של העצורים לכבוד. לעיתים קרובות התנאים באגפי העצורים שבמתקני הכליאה הם קשים יותר מהתנאים באגפי האסירים שנשפטו.
במסגרת תפקידם כמבקרים רשמיים במתקני כליאה כפי שהסמיכם לכך השר לביטחון פנים, תנאי המעצר בישראל נחשפים לעומק בפני אנשי הסניגוריה הציבורית. התמונה המצטיירת מדוחות הביקורים הרשמיים שכותבים אנשי הסניגוריה הציבורית לגבי חלק ממתקני הכליאה בהם מוחזקים עצורים היא קשה ביותר, וכרוכה בפגיעה בליבת זכותם החוקתית של העצורים לכבוד. לעיתים קרובות התנאים באגפי העצורים שבמתקני הכליאה הם קשים יותר מהתנאים באגפי האסירים שנשפטו. במהלך השנה החולפת קיבל בג"ץ את עתירת האגודה לזכויות האזרח והמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן בנושא שטח המחייה הראוי לאסירים ועצורים (בג"ץ 1892/14). על פי ההחלטה, על הרשויות לדאוג לכך שבתוך 9 חודשים כל האסירים יזכו לשטח מחייה של 3 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) ובתוך 18 חודשים ל- 4 מ"ר (או 4.5 מ"ר כולל שטח השירותים והמקלחת). הכרעתו של בג"ץ נשענה במידה רבה על הקביעה כי תנאי המחייה הנוכחיים במתקני הכליאה מהווים פגיעה בליבתה ובגרעינה של הזכות החוקתית לכבוד. יחד עם זאת, לצערנו נכון לכתיבת שורות אלה, כ- 11 חודשים לאחר מתן פסק הדין, לא חל שינוי משמעותי בתנאי הכליאה של עצורים במדינת ישראל (להרחבה ראו פרק 2.3 "פעילות הסניגוריה לשיפור תנאי כליאה").
מעבר לתנאי הצפיפות, בחלק ממתקני הכליאה מוחזקים עצורים בתנאים הפוגעים בכבודם גם בהיבטים נוספים: מזה שנים רבות נצפים בחלק מתאי המעצר עזובה פיסית ותנאי מגורים קשים; תנאי היגיינה ותברואה ירודים ביותר, בגינם נאלצים רבים מהעצורים להתמודד גם עם תופעות של מקקים ומזיקים; תנאי מזג אוויר קשים (חום וקור) ותחושת מחנק בתאים; החזקה בתנאי הפרדה או בידוד קשים ביותר; מזון בכמות ואיכות בלתי מספקת; שימוש לא מידתי בכבילה למיטה; מחסור בציוד בסיסי; קשיים במתן טיפול רפואי הולם ועוד.
כמו כן, הקשיים שחווים העצורים במסגרת השהות במעצר כוללים נסיעות ארוכות ומעייפות בין מתקני הכליאה לבתי המשפט, לתחנות המשטרה, וליעדים נוספים כשהם כבולים בידיהם וברגליהם.
גם השהות בחלק ממתקני המעצר שבבתי המשפט היא קשה, והתנאים שם כוללים: צפיפות בלתי נסבלת בתאים; תנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; היעדר תנאים הולמים לקיומם של מפגשי עו"ד - לקוח; והובלה באיזוק לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם של העצורים ובניגוד לחוק. בהקשר זה ניתן לציין לרעה את תנאי המעצר הקשים בבית משפט השלום בירושלים.
בחלק מהמקרים נלווים אלמנטים משפילים במיוחד לאופן ביצוע המעצר. כך, נתקלה הסניגוריה הציבורית במקרים חוזרים ונשנים של חיפושים שנעשים בחלק מתחנות המשטרה בגופם של עצורים, ביניהם קטינים ואנשים ללא עבר פלילי, תוך שהם נדרשים להוריד את כל בגדיהם, נותרים עירומים כביום היוולדם ונאלצים לכרוע כשאחוריהם מופנים כלפי השוטרים העורכים את החיפוש. ממגוון תיקים שבהם נחשפה התופעה נראה כי החיפושים המשפילים נערכו בניגוד לחוק, ותוך הפרה חמורה של זכותם החוקתית של העצורים לכבוד ולפרטיות. בתי המשפט הביעו לא אחת דאגה רבה מן הנוהג הפסול, ואף הביאו זאת לידי ביטוי בהחלטותיהם. זאת, בין באמצעות שחרור מן המעצר, בין באמצעות קיצור תקופת המעצר לשם הגברת הפיקוח על התנהלות המשטרה, ובין באמצעות העברת דרישה אל גורמי המשטרה האחראים ליתן הסבר. אך למרות זאת התופעה המטרידה נמשכת בחלק מתחנות המשטרה (על נושא זה עמדה הסניגוריה בהרחבה בפרק 1.2.4 לדוח השנתי לשנת 2015 הכולל אף הפניה להחלטות שיפוטיות שעסקו בנושא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה