במסגרת עבודתה השוטפת בייצוג חשודים בהליכי חקירה ומעצר, ועל רקע המחירים הכבדים של השימוש בכלי המעצר כפי שנסקרו לעיל, נדרשת הסניגוריה הציבורית להתמודד עם מגמות כלליות הנוגעות למדיניות השימוש בכלי המעצר. למגמות אלו השלכות לא רק על מצבם של העצורים ועל זכויותיהם הבסיסיות, אלא גם על פעילותה ועומס עבודתה של הסניגוריה הציבורית, שמייצגת כיום את מרבית העצורים בישראל.
מזה שנים הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה על ריבוי המעצרים בישראל ועל המגמה המטרידה של גידול עקבי במספר המעצרים. כידוע, בשנת 1996 נחקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). חוק המעצרים לא נולד בחלל ריק - החוק בא לעולם על רקע ריבוי הביקורות החריפות והצטברות הנתונים המדאיגים על השימוש הנרחב מדי בסמכויות המעצר, המחסור בבקרה מספקת של בתי המשפט על הליכי מעצר ותנאי המחייה הקשים במתקני המעצר בישראל. מחוקקי חוק המעצרים ביקשו להתאים את דיני המעצר ותנאי המעצר בישראל לעידן החוקתי, ובמיוחד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההנחה הייתה כי החוק החדש יביא לצמצום במספר המעצרים הן לצורך חקירה והן עד לתום ההליכים – אשר במדינה ליברלית אמורים להיות החריג ולא הכלל, תוך הפחתת רמת הצפיפות בתאי המעצר ושיפור תנאי המחייה בהם.
ואולם, הנתונים מלמדים שמספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים, אלא הלך וגאה. ואולם, הנתונים מלמדים שמספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת מאז חקיקת חוק המעצרים, אלא הלך וגאה. גם מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2016 היו 19,758 מעצרים עד תום ההליכים.
לדעת הסניגוריה הציבורית, השילוב בין נזקיו הקשים של המעצר כפי שנסקרו בפרק הקודם לבין השימוש המרובה בסמכויות מעצר גורם לכך שבעיית ריבוי המעצרים היא הבעיה החמורה והמטרידה ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי בישראל.
בשנים האחרונות, התעורר החשש שמגמת הגידול במעצרים במדינת ישראל קיבלה רוח גבית מיעדיה המוצהרים של משטרת ישראל, שמצאו ביטוים ב"תוכנית המפנה" עליה הכריז מפכ"ל המשטרה הקודם, ואשר עיצבה והנחתה את עשייתה של משטרת ישראל בין השנים 2015-2011 . אחד המדדים שנבחנו במסגרת התוכנית הוא "מדד מעצרי תום הליכים", שמדד את מספר המעצרים עד תום ההליכים בכל העבירות והציב כיעד את הגדלתו. התוכנית זכתה לביקורות רבות מצד הסניגוריה הציבורית ומצד גורמים בכירים נוספים (ראו הרחבה בנושא בדוח הפעילות של הסניגוריה הציבורית לשנת 2016 , בעמ' 21-20), בפרט בנוגע לחשש כי העמדת יעדים מספריים של מעצרים עד תום ההליכים יצרה בקרב דרגי השטח מוטיבציה לביצוע מעצרים מיותרים ולהגשת בקשות מיותרות למעצר עד תום ההליכים. בדוחות הקודמים סקרנו מספר החלטות ששיקפו ביקורת מוגברת של בתי המשפט על תופעה זו של מעצרי שווא. הביקורת השיפוטית על מעצריהשווא נמשכה גם בשנה החולפת, זמן רב לאחר שתוכנית מפנה הסתיימה. בפגישה שקיים הסניגור הציבורי הארצי עם מפכ"ל המשטרה הנוכחי בחודש ינואר 2016 , ציין המפכ"ל כי מתקיימת חשיבה מעמיקה ומחודשת במשטרה אודות מדיניות המעצרים, וניתן היה להבין כי הוא מסתייג מקביעת מדדים ותפוקות בתחום זה וממעצרם של מי שמנהלים אורח חיים נורמטיבי. עוד ציין המפכ"ל כי בצד הנקיטה בסמכות המעצר במקרים המתאימים, תתמקד המשטרה במניעה מראש של עבירות באמצעות פעולות חינוך, הכוונה והסברה לאזרח באותם מקרים בהם נקיטה בכלים אלה עשויה להיות אפקטיבית. מנתוני המשטרה לשנת 2016 , עולה כי חלה ירידה מינורית של 0.8% במספר המעצרים הכולל לעומת מספרם בשנת 2015 . מספר ההחלטות על מעצר עד תום ההליכים ירד בכ- 9.5% , אך מספר ההחלטות על מעצר עד החלטה אחרת עלה בשיעור דומה. המסקנה המסתמנת מנתונים אלה ומנתוני המעצרים בשנים קודמות, היא כי בשנתיים האחרונות הייתה עצירה בגידול המתמיד של מספר המעצרים בישראל. עם זאת, טרם ניתן לומר אם אכן מסתמן שינוי מדיניות שיביא גם לקיטון משמעותי במספר המעצרים.
על רקע מציאות זו, הסניגוריה הציבורית המשיכה גם בשנת 2017 במימוש תוכנית הפעולה הסדורה שגיבשה ואשר דווח עליה בדוחות הקודמים כתגובה לתופעת ריבוי המעצרים, וההתמודדות עם תופעה זו הוגדרה גם בשנת 2017 כיעד מרכזי בתוכנית העבודה השנתית של הסניגוריה. יעד זה חולק למשימות פרטניות שנועדו להביא להגשמתו. המשימות שנבחרו להשגת היעד כללו את המשך הכשרת הסניגורים תוך חשיפתם לתמונה הרחבה של מדיניות המעצרים בישראל; הפצת הנחיות מקצועיות ייחודיות לעורכי הדין המייצגים בהליכי מעצר; והתמודדות עם התופעה של עיכובים בהגשת תסקירי מעצר על ידי שירות המבחן. מעבר לכך, המשיך המעקב השוטף אחר הגשת הליכי מעצר יזומים במקרים המתאימים כגון עררים, בקשות רשות ערר, עיונים חוזרים, בקשות לשחרור בשלב המעצר הראשוני על ידי הקצין הממונה ובקשות לפיצוי בגין מעצרי שווא. הליכים אלה מגבירים את הביקורת השיפוטית על החלטות מעצר, והם אכן אפקטיביים בהגנה על הזכות לחירות. כמו כן המשיך המעקב השוטף אחר העלאת טיעונים משפטיים כנגד התופעה של מעצרי לילה מיותרים ואי שחרור עצורים בערובה בתחנות משטרה (לתופעה זו מוקדש פרק נפרד בהמשך בפרק - 1.2.3).
בנוסף, ביום 8.4.2018 העבירה הסניגוריה הציבורית אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) ואל שרת המשפטים שורה של הצעות לתיקון חוק המעצרים אשר מטרתן להביא ליישום מיטבי של מטרות החוק, ולשימוש מידתי יותר בכלי המעצר. התיקונים המוצעים הם:
קיצור הגבלת משך הליכי המעצר עד תום ההליכים הנדונים בבית משפט השלום מתשעה חודשים לחצי שנה. הגבלה זו תביא לאיזון ראוי יותר בין האילוצים הכרוכים בניהול המשפט לבין ההגנה על זכויות הנאשם הנהנה בשלב זה מחזקת החפות, ותפחית את הלחץ הבלתי הוגן על הנאשם לוותר על טענות הגנה טובות ולהודות באישומים במסגרת הסדר טיעון לפיו עונשו ייגזר לתקופה הדומה למשך המעצר בו הוא שוהה;
ביטול הגישה שהתפתחה בפסיקה הרואה בהפניה למסגרות טיפוליות במסגרת הליכי מעצר חריג, והפיכת השחרור למסגרות אלה לכזה שנשקל כחלופת מעצר לכל דבר ועניין אשר על פי מצוות המחוקק יש לשוקלה לפני החלטה בדבר מעצרו של אדם. תיקון זה ישקף בצורה טובה יותר את החשיבות הרבה שבשילובם של נאשמים בתהליכי שיקום במועד מוקדם של ההליך הפלילי, שילוב שהוא צעד ראשוני והכרחי לשם חזרתם לאורח חיים מתוקן בקהילה, ולהטלת ענישה אפקטיבית יותר בסופו של הליך זה ברוח המלצות ועדת דורנר;
הגבלת משך הזמן להגשת תסקירי מעצר. בדוח השנתי לשנת 2016 הצבענו על התופעה החמורה של עיכוב בהגשת תסקירי מעצר על ידי שירות המבחן. תיארנו מצב שלפיו דחיה שגרתית של דיון מעצר לצורך הגשת תסקיר לבית המשפט אורכת כשלושה עד ארבעה שבועות ואף למעלה מכך, כאשר כל אותו הזמן נותר הנאשם עצור גם אם בסופו של דבר, לאחר הגשת התסקיר, יוחלט להורות על שחרורו. בתיקון מוצע להגביל את משך הגשת התסקיר לפרק זמן שלא יעלה על שבוע ימים, או תוך תקופה קצרה מזו שקבע בית המשפט;
הקניית סמכות לבית המשפט להורות על מתן פיצויים בגין מעצר שווא ללא תלות בשאלת הגשת כתב האישום. תיקון זה יאפשר פסיקת פיצויים באופן מהיר ובצמוד לביצוע מעצר השווא. מתכונת זו תגביר את האפקטיביות של כלי הפיצוי לשם הטבת נזקי החשוד ולהרתעת הרשות החוקרת, במקרים המתאימים, מפני המשך נקיטה במעצרי השווא;
הוספת סעיף דיווח לכנסת במסגרתו אחת לשנה יוגש לוועדת חוקה, חוק ומשפט דיווח ובו נתונים אודות מספר המעצרים והתפלגותם. תיקון זה יאפשר למחוקק, לקובעי המדיניות ולציבור הרחב לעקוב אחר יישום חוק המעצרים ואופן הפעלת הסמכויות הרגישות הקבועות בו, ולבחון האם יישומו בפועל תואם את מטרת החקיקה.
הצעה נוספת שהועברה אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) ואל שרת המשפטים נוגעת לתיקון חוק המעצרים בעניין דוחות חסויים, במסגרתה הציעה הסניגוריה הציבורית לקבוע כי הדוחות החסויים המוגשים לשופט המעצרים יהיו חלק מחומר החקירה בתיק לאחר שהוגש כתב אישום. הצעה זו התבססה בין היתר על דוח שפירסם ביום 6.2.2018 נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות במשרד המשפטים, השופט (בדימוס) דוד רוזן, במסגרתו הובע חשש כי "טענות בלתי מדויקות מוצגות בפני שופט המעצרים, כאשר להגנה - ואולי אף לפרקליטות - אין יכולת להתחקות אחר הדברים". בדוח הובאו מספר דוגמאות המבססות חשש זה. לתביעה יירשם ברשימת החומר המועבר להגנה לאחר הגשת כתב האישום, וזאת לצורך שמירת זכותה של ההגנה לפנות לבית המשפט בבקשה לגלות את אותו החומר כ"חומר חקירה". לצד הדוח של הנציב, ההצעה לתיקון החוק התייחסה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' אברבנאל), אשר קבע כי הדוחות החסויים המוגשים לשופט המעצרים הם חלק מחומר החקירה בתיק. על החלטה זו הגישה המדינה ערר והשופטת י' וילנר בדן יחיד הפכה את החלטתו של השופט אברבנאל. הצעת החוק שהציעה הסניגוריה הציבורית מבקשת לאמץ את עמדתו של השופט אברבנאל. לעמדתה של הסניגוריה הציבורית, תיקון החוק יאפשר להגנה לקבל מידע שעשוי להיות חיוני, ואפילו קריטי, לניהול ההליך הן לצורך התחקות אחר אופן התגלגלות החקירה והעלאת טענות לגבי מחדלי חקירה אפשריים והן ככלי בקרה, ולו בדיעבד, על המעצר.
במהלך שנת 2017 בית המשפט העליון, בהחלטתו בעניין הצפיפות בבתי הסוהר, 43 עמד על הקשר ההדוק שבין היקף המעצרים הנרחב לבין תנאי הכליאה, ועל הצורך בקידום מדיניות מעצרים מצמצמת. כאמור בפסקה קכ"ה לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) אליקים רובינשטיין: "נדמה כי הטמעת מסר המחוקק לפיו מעצר הוא המוצא האחרון בשרשרת האפשרויות העומדות לרשות מערכת האכיפה, יכולה לסייע בהקטנת מספר העצורים ובהגדלת מרחב המחיה הנותר לאלה שאין מנוס אלא לעצרם". למרות זאת, בהציגה בפני בית המשפט את תוכניתה לריווח מתקני הכליאה אגב בקשתה לדחיית מועד ביצועו של פסק הדין, לא התייחסה המדינה כלל להיבט זה של פסק הדין ולא הציגה כל תוכנית לצמצום מדיניות המעצרים שנוקטת בה משטרת ישראל. כאמור, לדעת הסניגוריה ריבוי המעצרים הוא התופעה המטרידה ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי, ויש לה השלכות מדאיגות על משטר זכויות האדם בישראל ועל היחס שבין הפרט לשלטון. אנו סבורים כי אין זה סביר שהמדינה כלל לא נדרשת לתופעה זו הזוכה לביקורת חוזרת ונשנית מזה שנים רבות. תיקוני החקיקה המוצעים על ידי הסניגוריה הציבורית יכולים להוות את אחת הדרכים להתמודדות ראויה עם התופעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה