רע"פ 8736/15 צוברי בר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום - 17.1.2018 ; ייצוג על ידי עו"ד משה קשלס) בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור עקרונית שהוגשה בסוגיית "האיום בהתאבדות" וזיכה נאשמת שאיימה במכתב לשופטת שבכוונתה להתאבד מן העבירה של ניסיון לאיומים. השופטת ברק ארז קבעה - כי איום בהתאבדות אינו מקיים את הרכיב "שלא כדין" בעבירת האיומים. עוד נקבע, לאור פרשנות המונח "אדם אחר" בעבירת האיומים, כי עבירת האיומים במתכונתה הנוכחית אינה יכולה להוות בסיס להרשעה במקרה הנדון.
דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק (ניתן ביום 13.9.2017 ; ייצוג על ידי עוה"ד גיא עין צבי ומורן כרמון) דיון נוסף בפסק הדין בעניין טווק (ע"פ 1076/15) בעניין תקרת הפיצוי לקרובי משפחה של קורבן עבירת המתה. הרכב של 7 שופטי בית המשפט העליון פסק, בדעת רוב, שאין לשנות את פסק הדין המקורי, דהיינו הכלל המשפטי נשאר על כנו, ולפיו תקרת הפיצוי הקבועה בסעיף - 77 לחוק העונשין משקפת את סכום הפיצוי הכולל שניתן לפסוק לטובת קרוביו של אדם שחייו ניטלו במעשה עבירה, ובית המשפט אינו רשאי לפסוק את הפיצוי המרבי לפי התקרה לכל אחד ואחת מקרובי המנוח בנפרד.
ע"פ 5777/15 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.8.2017 ; ייצוג על ידי עו"ד ניל סיימון) בית המשפט העליון זיכה את המערער משתי עבירות של מעשה סדום, והפחית בעונשו בהתאם. המערער והמתלוננת היו בני זוג. המתלוננת, בעדותה במשטרה, תיארה מספר אירועי תקיפה מינית ופיזית, ושללה קיומם של אירועים נוספים, קודמים בזמן. היא נזכרה באותם אירועים נוספים, ישנים יותר, רק בעת מפגש עם פרקליט. בית המשפט המחוזי סבר שמהימנותה הכללית של המתלוננת חולשת גם על אותם אירועים שנשכחו מלכתחילה. בית המשפט העליון סבר שההסברים שניתנו לכבישת העדות לגבי אישומים אלה (שיכחה; בושה) אינם משכנעים ועל כן זוכה המערער, כאמור.
ע"פ 6348/15 חנוכייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2017 ; ייצוג על ידי עוה"ד אורי דייגי ונעם בונדר) נגד המערערים (ושני נאשמים נוספים) הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום שכלל שורה ארוכה של עבירות קשירת קשר לפשע, סחיטה והדחה בחקירה. בית המשפט המחוזי זיכה את המערערים ממרבית העבירות (בעיקר בשל בעיות קשות שעלו מגרסת המתלונן בתיק), אך החליט להרשיע אותם בעבירות של קשירת קשר לפשע וסחיטה באיומים בגין עובדות ואירועים שלא נכללו בכתב האישום בהסתמך על העדויות שנשמעו בפניו. בערעור נטען כי לא היה מקום להרשעה כלל בהתבסס על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן העובדות שעל בסיסן המערערים הורשעו לא נטענו בכתב האישום (והתביעה לא עתרה לתיקון כתב האישום) וגם לא ניתנה למערערים הזדמנות סבירה להתגונן. בית המשפט קיבל את הטענות והחליט לזכות את המערערים מכל העבירות שבהן הורשעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות קשירת הקשר.
רע"פ 8601/15 אשקר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.5.2017 ; ייצוג על ידי עוה"ד דורית נחמני אלבק וחלי גראו גלבוע) פסק הדין עסק בשאלה העקרונית מה דינו של נאשם אשר חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו קובעת כי הוא לא היה אחראי למעשיו (היעדר אחריות פלילית), וזאת לצד הקביעה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין (אי כשירות דיונית). הרכב מורחב של 5 שופטים פסק כי במקרה בו מוגשת חוות דעת פסיכיאטרית כאמור, ניתן לזכות את הנאשם מחמת אי שפיות הדעת בהתמלא התנאים המצטברים הבאים: התביעה אינה חולקת על חוות הדעת הפסיכיאטרית, על שני חלקיה; הסניגור הצהיר כי בחן היטב את חומר הראיות, בחן את האינטרס של הנאשם אותו מייצג והוא מודע לנפקות הזיכוי מחמת אי שפיות – ולאחר כל אלה הוא מצהיר כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה; תיק החקירה הוגש לבית המשפט כתיק מוצגים מוסכם, בית המשפט עיין בתיק והגיע למסקנה כי הנאשם ביצע את מעשה העבירה (ראו הרחבה בפרק 1.7.4).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה