בחודש פברואר 2018 נודעה בציבור הפרשה אשר כונתה "פרשת המסרונים" שעסקה בתחלופת מסרונים בלתי ראויה בין שופטת בית המשפט השלום בתל אביב, ר' פוזננסקי-כץ, לבין החוקר, עו"ד ע' שחם-שביט, ובליקויים שנפלו באופן ניהול הליך המעצר לצרכי חקירה, שכלל דיונים שהתקיימו בלשכת השופטת במעמד הרשות החוקרת בלבד בשלב שבו החקירה הפכה גלויה והתקיימו הארכות מעצר בנוכחות החשודים ועורכי דינם. ביום 27.2.2018 נתן נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) א' ריבלין, את החלטתו בעניינה של השופטת כשהוא כולל בהחלטה לא רק מסקנות אישיות אלא גם מערכתיות. בהמשך להחלטה זו, ביום 4.3.2018 מינתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת א' חיות, צוות בדיקה בסוגיית ממשק העבודה בין שופטים הדנים בבקשות להארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום ובין גורמי התביעה (להלן: הצוות). בראש הצוות מונה לעמוד שופט בית המשפט העליון, י' אלרון. עוד מונו כחברות בצוות, נשיאת בית המשפט המחוזי באר שבע, השופטת ר' יפה כץ, ונשיאת בתי משפט השלום מרכז, השופטת עינת רון. הסניגוריה הציבורית - הוזמנה להגיש עמדתה לצוות, וסקרה בפניו בכתב ועל פה בהרחבה את הפגמים באופן ניהול הליכי מעצר טרם - הגשת כתב אישום מנקודת המבט של הדאגה לזכויות היסוד של חשודים וכן מנקודת המבט הייחודית של הסניגורים המשתתפים בהליך.
להלן עיקרי המלצות הסניגוריה הציבורית שהובאו בפני הצוות:
דיונים במעמד צד אחד ודיונים בלשכת השופט כפי שכתב השופט ריבלין בהחלטתו הנ"ל, אין לאפשר – נוהג לפיו בתיקי מעצר גלויים יתקיימו דיונים בלשכת השופט, קודם לכניסת הצדדים לאולם, דיונים אשר במסגרתם מחליפים השופט ונציגי הרשות החוקרת מידע ועמדות בעוד כל אלה אינם מובאים בפני העצורים ובאי כוחם בחלק הפתוח של הדיון. הסניגוריה הציבורית הצטרפה בכל פה להמלצתו הברורה של השופט ריבלין, שלמעשה נובעת מהוראות החוק המפורשות, להפסיק לאלתר קיומם של דיונים בלשכה או באולם בית המשפט במעמד צד אחד. לצד זאת, הציעה הסניגוריה הציבורית כי גם דיונים שמותר לקיימם במעמד צד אחד, בשלב הסמוי של החקירה, יקוימו באולם בית המשפט, תוך שהנוכחים בו מתבקשים לצאת לצורך קיומם, ולא בלשכת השופט. בנוסף, הסניגוריה הציבורית ציינה כי גם בדיונים ראשוניים במעמד צד אחד צריך להתקיים פרוטוקול שבשלב זה יוגדר כחסוי, ויישמר בכספת בית המשפט. לבסוף, ציינה הסניגוריה כי יש לקבוע שופט נפרד לדיון בהארכת המעצר, שאיננו השופט שדן בצווים המיוחדים טרם המעצר.
"התלחשות" בין נציג היחידה החוקרת לשופט באולם - גם כאשר הדיון מתנהל באולם בית המשפט ולא בלשכה, אנו עדים בחלק מהמקרים לפרקטיקה של "התלחשות" פסולה בין נציג היחידה החוקרת לבין השופט. זאת, בין אם מדובר במצב בו "ההתלחשות" מתקיימת בתחילת הדיון בבקשת הארכת המעצר, ובין אם מדובר ב"התלחשות" במהלך הדיון, כאשר נציג היחידה החוקרת מבקש להביא תשובה לשאלה שנשאל על ידי הסניגור או על ידי בית המשפט לידיעת בית המשפט בלבד. הסניגוריה הציבורית ציינה כי פרקטיקה זו צריכה להיפסק בהיותה מנוגדת להוראות החוק ובשים לב לכך שהיא יוצרת מראית עין של חוסר הגינות בהליך. הסניגוריה הציבורית הדגישה כי כל תשובה שמוסר נציג הרשות החוקרת לבית המשפט חייבת להיות מוגשת בכתב ומסומנת.
דוחות חסויים לא מדויקים אל תופעה זו התייחסנו בדברינו לעיל, בפרק – 1.2.2 , העוסק בריבוי המעצרים בישראל והצעות לתיקוני חקיקה. בדבריה בפני צוות הבדיקה, הדגישה הסניגוריה הציבורית את חשיבות יישום החלטתו של הנציב, כב' השופט רוזן, וכן ציינה כי נוכח ריבוי הפגמים באופן עריכתם של דוחות סודיים על ידי משטרת ישראל, יש להבטיח שיינתנו לשופטים התנאים שיאפשרו הקפדה על עיון מלא בחומר החקירה הגולמי, כולל צפיה בסרטונים. בנוסף, ציינה הסניגוריה הציבורית כי יש לשקול תגבור מיוחד של השופטים הדנים בתיקים רחבי ההיקף כך שיוקצה להם הזמן המספיק לעיין בחומר החקירה הגולמי בצורה יסודית וכי יש להבטיח שיתבצעו הפעולות הנדרשות במשטרת ישראל אשר יבטיחו נקיטת זהירות מירבית בכתיבת הדוחות החסויים.
חסיון גורף על חומרים המוגשים על ידי המשטרה והגבלה מופרזת על החקירה הנגדית - במציאות הקיימת, על חומרים המוגשים לבית המשפט על ידי נציגי הרשות החוקרת - תיק החקירה והדוחות הסודיים - מוטל באופן קבוע חסיון גורף ואוטומטי, וכמעט לעולם לא נשקלת על ידי בית המשפט האפשרות לצמצם את החסיון, וזאת למרות מצוות סעיף 15 0ה) לחוק המעצרים והפסיקה. על כן, הסניגוריה הציבורית ציינה בפני הצוות כי רצוי שבתי המשפט ינקטו בבדיקה קפדנית יותר את מידת ההצדקה שבהגשת דוח שאינו גלוי לחשוד, או הכללתו של מידע שאין מניעה מלגלותו במסגרת אותו דוח. לצד זאת, הסניגוריה הציבורית ציינה בפני הצוות כי יש מקום לחדד בפני בתי המשפט את הזהירות הנדרשת בהגבלה רחבה של החקירה הנגדית, המהווה כלי לצמצום פער הכוחות העצום בין נציגי הרשות החוקרת ובית המשפט לבין העצור וסניגורו, הכל כמובן עד לגבול הפגיעה בהתנהלות החקירה.
העומס המוטל על שופטי המעצרים – בפרק העוסק בריבוי מעצרים בישראל, עמדנו על מדיניות המעצרים הרחבה של משטרת ישראל והתביעה. מעבר לצורך הברור בשינוי מדיניות המעצרים על ידי משטרת ישראל, הסניגוריה הציבורית ציינה בפני הצוות כי יש לשקול במקרים הנדרשים חיזוק והרחבה של מערך השופטים הדנים בהליכי המעצר, וזאת על מנת לאפשר למערכת השיפוטית למלא בהצלחה את תפקידה להציב סטנדרט ביקורת קשיח ביחס לפרץ המעצרים שהמשטרה מביאה לפתחה.
אופן שיבוץ שופטי מעצרים – כפי שמשתקף בהחלטתו של השופט ריבלין, בפרשה הנדונה התגלו ליקויים גם ביחס לאופן שיבוץ שופטת המעצרים לתיק ובקשר הישיר והבלתי פורמאלי שנוצר בינה לבין נציג התביעה בתכתובת סלולארית. על כן, ציינה הסניגוריה הציבורית בפני הצוות כי על בתי המשפט להבטיח שאת השיבוצים של שופטי המעצרים לדיונים השונים יקבע נשיא בית המשפט או סגן הנשיא מטעמו וכי הקשר בין השופטים לנציגי הרשות החוקרת והתובעת יעשה באמצעות המזכירות בלבד ולא באמצעים ישירים. בנוסף, ציינה הסניגוריה הציבורית כי יש להימנע לחלוטין מכל השפעה של נציג המדינה על שיבוץ השופט הדן בתיק, כפי שקרה בפרשה הנדונה. במקביל לכך, יש להבטיח כי אנשי רשויות אכיפת החוק ינחו עצמם להימנע מכל מגע בלתי פורמלי עם שופט, ומניסיון להתערב בשיבוצו בתיקים שבטיפולם.
הגשת בקשות פגומות על ידי המשטרה לבית המשפט – הסניגוריה הציבורית נתקלת בליקויים משמעותיים הנוגעים לאופן הגשת הבקשות על ידי המשטרה לבתי המשפט. ליקויים אלה מביאים לפגיעה בזכויות העצורים ולשיבוש עבודתו של בית המשפט. על כן, ציינה הסניגוריה הציבורית כי יש להנחות את מזכירות בית המשפט לסרב לקבל בקשות ריקות או חסרות המוגשות על ידי המשטרה, וכי יש לקרוא למשטרה לחדול לאלתר מנוהג זה תוך נקיטה בהיערכות הארגונית המתאימה שתאפשר מילוי הבקשות כדבעי לפני הגשתן למזכירות בית המשפט וכן סיום כל ההתייעצויות הנדרשות ביום שלפני הגשת הבקשה לבית המשפט, ושחרור החשודים במקרים המתאימים כבר בתחנות המשטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה