בשנים האחרונות, שמה הסניגוריה הציבורית דגש על הגשת ערעורים על החלטות הוועדה, במקרים המתאימים, מתוך מטרה לקבוע הלכות חשובות אשר תנחינה את הוועדות הפסיכיאטריות.
הסניגוריה הציבורית ייצגה בשנת 2017 ב- 71 ערעורים על החלטותיהן של הוועדות הפסיכיאטריות, מתוכם התקבלו 22 ערעורים (באופן מלא או חלקי).
נתונים אלה מצביעים על שיעור הצלחה של כ- 31% בערעורים, שיעור המלמד על מידת החיוניות והאפקטיביות של עבודת הסניגוריה הציבורית בתחום זה.
במסגרת הערעורים שהגישה הסניגוריה הציבורית, בשנה האחרונה, על החלטות הוועדות הפסיכיאטריות בכל רחבי הארץ נקבעו הלכות חדשות והתבססו הלכות חשובות, הנוגעות לתחום זה, ובהן: ההכרה בחובת ההנמקה המוטלת על הוועדה כך שתשקף את הרציונל העומד מאחורי החלטותיה; הדגשת חשיבות הנמקת הוועדה, במקרים בהם היא מחליטה לסטות מעמדת הרופאים ומהמסקנה שהסיקה הוועדה הקודמת, באופן שיאפשר להתחקות אחר הלך המחשבה של חברי הוועדה; חובת הוועדה לאפשר מימוש אפקטיבי של זכות הטיעון לרבות החובה לאפשר לבא כוח החולה להשמיע עמדתו בכל הסוגיות ששוקלת הוועדה; חובתה לנקוט בפרשנות מצמצמת עת מבקשים לפגוע בחירותו של חולה הנפש; חובתה לנקוט במידתיות גם כאשר מדובר בצו מרפאתי שכן גם בו גלומה פגיעה בחירות; חובתה לפרט את האופן בו נקבעה מסוכנותו של החולה ולא להסתפק בהערכה כללית של רמת מסוכנות; חזרה על העיקרון לפיו אין לכפות טיפול אם ניתן להשיג את מטרתו גם ללא כפייה; הטלת חובה לדאוג לליווי החולה בחופשות על בית החולים, מקום בו החולה אינו יכול להעמיד לעצמו ליווי כזה, על מנת להגשים את זכותו לחופשות; ביסוס הדרישה לקיומם הסימולטני של שני התנאים לטיפול כפוי קרי, קיומה של מחלת נפש ומסוכנות, גם כאשר מדובר בצו לטיפול מרפאתי כפוי; הדגשת החשיבות של חופשה עבור החולה ולצורך שיקומו; קבלת העיקרון לפיו הסכמה של חולה לקבל טיפול ללא כפייה יכולה לשמש נימוק לאי הארכת הטיפול הכפוי במקרים מתאימים וקביעה כי בעניינם של חולים שאושפזו בטרם נכנס תיקון מספר 8 לתוקפו, יחולו עקרונות המידתיות שהותוו בפסיקה. בהחלטות נוספות נקבע כי הוועדה הפסיכיאטרית אינה רשאית להתערב בחופשות הניתנות לחולה בתוך שטח בית החולים וכי בית החולים רשאי לקבל בעצמו את ההחלטות באשר לשהותו של החולה בתוך המתחם; כי ועדה פסיכיאטרית רגילה מוסמכת לדון בעניינו של חולה שהואשם בעבירות חמורות, כל עוד לא התכנסה הוועדה המיוחדת; כי לנפגע עבירה אין זכות קנויה להופיע בפני הוועדה; כי ועדה פסיכיאטרית אינה מוסמכת לדון בעניינו של חולה שהצו הכפוי שהוצא לגביו פקע; כי יש להקפיד על הרכב הוועדה כנדרש בחוק; כי העברת חולה מבית חולים אחד למשנהו מחייבת שמיעת עמדת החולה ובא כוחו בטרם קבלת החלטה, וכי שיקולי מסוכנות לא יכולים לגבור על שיקולי מידתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה