על פי סעיף 18 (א)(7) לחוק הסניגוריה הציבורית, תקנות הסניגוריה הציבורית (ייצוג עצורים מחוסרי אמצעים?), התשנ"ח- 1998 , ותקנות הסניגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), התשנ"ח- 1998 , כל קטין עצור לצרכי חקירה וכל בגיר עצור ומחוסר אמצעים זכאי לייצוג בידי סניגור ציבורי.
לשם מילוי הוראות החוק והתקנות, מפעילה הסניגוריה הציבורית מערך של עורכי דין תורנים וכוננים בכל רחבי הארץ. עד לאוגוסט 2012 פעל המערך החל משעה 7:00 בבוקר ועד לחצות הלילה, לרבות בסופי השבוע. החל מאוגוסט 2012 , הוחל בהרחבה הדרגתית של שעות הפעילות של המערך ל- 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. הרחבה זו הושלמה בפרישה ארצית מלאה בינואר 2015 .
במחלקות המעצרים במחוזות הסניגוריה מוצבים אנשי צוות משפטי ומנהלי, שתפקידם להפנות את עורכי הדין התורנים לתחנות המשטרה ולבתי המעצר הרלוונטיים, כדי להיפגש עם העצורים בהקדם האפשרי ולייצגם בהמשך בבית המשפט, אם נמצאו זכאים לייצוג.
כתוצאה מפעילות הסניגוריה הציבורית, חל שינוי מהותי בתחום ייצוג העצורים. מרבית העצורים לצרכי חקירה מיוצגים כיום בדיונים להארכת מעצרם בבתי המשפט, ואין ספק כי הליך זה הוגן ושוויוני יותר משהיה בעבר כאשר הרוב הגדול של העצורים לא היו מיוצגים. יחד עם זאת, הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה כי מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה. למרות השיפור שחל בעניין זה, עדיין ברוב המקרים מודיעה משטרת ישראל לסניגוריה הציבורית על דבר מעצרם של העצורים לאחר שכבר נחקרו, כך שמידת האפקטיביות של מימוש זכות ההיוועצות בשלב זה נפגעת באופן ממשי 47.
ביום 4.5.2006 ניתן על ידי בית המשפט העליון בהרכב מורחב, פסק הדין בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח'. כידוע, במסגרת פסק דין חשוב זה נפסלה הודאתו של חייל אשר נמנעה ממנו זכות ההיוועצות בעורך דין במהלך החקירה. בפסק הדין כתבה השופטת (כתוארה אז) ביניש כי הדעה המקובלת היא שזכות הייצוג וההיוועצות בעורך דין מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המרות החוקרים אותו. אי- ידיעתו של חשוד על זכותו לבקש להיוועץ בעורך דינו עלולה להוביל בנסיבות מסוימות לפגיעה בהגינות החקירה. יצוין כי הסניגוריה הציבורית לקחה חלק בהליך זה כ"ידידת בית המשפט".
ביום 4.11.2009 ניתן פסק הדין בע"פ 9956/05 שי נ' מדינת ישראל, ובו נקבע חד משמעית, ברוח הלכת יששכרוב ושוב על ידי הנשיאה )דאז( ביניש, כי כאשר חשוד (במקרה דנן החשוד אף לא היה בסטטוס של עצור) מעוניין להיוועץ עם עורך דין, יש להפסיק את החקירה ולהמתין לבואו של עורך הדין באם זה הודיע על הגעתו תוך פרק זמן סביר. התפתחות חשובה נוספת חלה בפסק הדין בע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.11.2010), בתיק שהיה בייצוג של הסניגוריה הציבורית, שם נקבע לראשונה כי יש להקפיד על כריכת ההודעה
על זכות ההיוועצות עם ההודעה על הזכות לסניגור ציבורי, וכי המועד הראוי למתן ההודעה הכפולה הוא לפני תחילת החקירה.
למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון בפרשות יששכרוב, שי ולין, ועל אף הוראות החוק והתקנות, משטרת ישראל אינה מקפידה ליידע את כל העצורים כראוי על זכותם להיוועץ בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם. חלק מהחשודים מוותרים על זכותם להיוועץ בסניגור בנסיבות המעלות חשש כי לא הובהרה להם זכותם כראוי וכי לא מדובר בוויתור מדעת.
המשמעות היא כי בעולם המציאות זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה בעיקר לנחקרים מיוחסים אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם. אחרים לא זוכים פעמים רבות לממש את זכויותיהם.
אמנם גם בשנת 2017 , כפי שהיה בשנים קודמות, חל שיפור בהתנהלות המשטרה בהקשר זה, ואחוז ההודעות על בקשת עצורים לייצוג, שמעבירה המשטרה למשרדי הסניגוריה לפני תחילת החקירה, עלה מ- 44.14% בשנת 2016 ל- 49.24% בשנת 2017 . יחד עם זאת, שיעורן הכולל של הודעות מהמשטרה טרם חקירה מתוך כלל הפניות אל הסניגוריה הציבורית לייצוג עצורים נותר נמוך.
בהיבט זה, ההבדל בין אופן תפקוד המשטרה כאשר מדובר בעצורים קטינים לעומת בגירים הוא משמעותי. כשמדובר בעצורים קטינים הוא עומד על 85.96% , בעוד ששיעור ההודעות לפני חקירה כשמדובר בבגירים עומד על 44.60% בלבד. הצורך בשיפור בקבוצת העצורים הבגירים בולט איפוא במיוחד.
יתרה מכך, מנתוני הסניגוריה הציבורית עולה כי קיימת שונוּת משמעותית גם בין המחוזות השונים, ובין תחנות ויחידות משטרה שונות בתוך כל מחוז ומחוז: בעוד ששיעור היידוע במועד במחוז תל אביב עמד בשנת 2017 על 59.03%% , במחוז צפון עמד שיעור זה על כ- 30.46% בלבד. כשבוחנים את הנתונים ברזולוציה של תחנות המשטרה, השונוּת גבוהה עוד יותר ולמעשה היא נעה בין הקפדה כמעט מלאה על הכללים המתקרבת ל- 100% בתחנות "המצטיינות", לבין הפרה כמעט מלאה של אותם כללים בתחנות בהן שיעור ההודעות במועד עומד על אחוזים בודדים. שונוּת זו ממחישה את העובדה כי כאשר יש רצון ומחויבות למלא אחר הכללים, ניתן לעשות זאת. בוודאי שלא ניתן להסביר שונוּת כה קיצונית בתנאי המקום הספציפי או בוויתור על זכות ההיוועצות מצד העצורים החשודים.
תרשים ג. שלהלן כולל את תוצאות הבדיקה, המתייחסת לשנת 2017 , באשר לשלושת השלבים להעברת פניות עצורים לייצוג על ידי סניגור ציבורי: טרם חקירה, לאחר חקירה, ולראשונה בסמוך להארכת המעצר בבית המשפט. כאמור, הנתונים בתרשים מביאים למסקנה כי שיעורן הכולל של הודעות מהמשטרה בטרם חקירה מתוך כלל הפניות אל הסניגוריה הציבורית לייצוג עצורים, עומד על 49.24% . עוד עולה מן התרשים, כי לגבי 19.23% מהעצורים לא מתקבלת כל הודעה בסניגוריה הציבורית - לפני החקירה או לאחריה - והסניגוריה נאלצת לפגוש עצורים אלה לראשונה ממש בסמוך להארכת המעצר בבית המשפט. הדבר פוגע ביכולתו של הסניגור להתכונן לדיון, לשוחח עם החשוד ולדאוג להתייצבותם של ערבים. הדבר גם מכביד על בתי המשפט ועל התנהלות הדיונים, שכן הסניגור נאלץ לנהל שיחות ראשוניות עם העצור ולבדוק את זכאותו לייצוג בתנאים קשים באולם המעצרים או בתאי המעצר שבבית המשפט.
אכן יש לברך על מגמת השיפור. אין ספק שכיום עצורים רבים יותר זוכים לממש את זכותם להיוועץ בסניגור לפני חקירתם. יחד עם זאת, כאמור לעיל, הדרך למיצוי הזכות באופן מלא ולקיום הוראות החוק והפסיקה בהקשר זה עדיין ארוכה.
הסניגוריה הציבורית המשיכה לנקוט בפעולות שונות לצורך העלאת שיעור הייעוצים לפני חקירה פעולות אשר אכן נתנו את אותותיהן והשפיעו לחיוב על המציאות בשטח: בינואר 2015 הושלמה הפרישה הארצית של הרחבת שעות פעילות מחלקות המעצרים למערך של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע; נערכו פגישות עם המפכ"ל ועם נציגי המשטרה במחוזות השונים; הוטמעו ההנחיות לסניגורים להעלות טיעונים משפטיים בנוגע להפרת זכות ההיוועצות של נחקרים ואלה הניבו החלטות שיפוטיות רבות המבקרות את הפרות הזכות; ונשלחו נתונים מפורטים לכל דרגי המשטרה, החל במפכ"ל וכלה בקציני החקירות בתחנות; כן נמשכו הפעולות לקידום החקיקה להסדרה ולעיגון של זכות ההיוועצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה