בדוחות קודמים תיארנו את התופעה הקשה והבלתי חוקית, שלפיה משטרת ישראל הותירה אלפי חשודים במעצר לשווא למשך לילה שלם 0ולעיתים לסוף השבוע), רק כדי להביאם בבוקר בפני שופט כדי לבקש מבית המשפט את שחרורם בערובה כספית או בתנאים אחרים, או כדי לשחררם בהחלטת קצין ממונה וללא הבאה בפני שופט אך לאחר שטולטלו לשווא אל מתקן בית המשפט. זאת, במקום לשחררם בעצמה מיד בתחנת המשטרה, בתנאים דומים ובהסכמת החשוד, כפי שמסמיך ומחייב אותה הדין לעשות. גם במהלך שנת 2017 , כבשנים קודמות, המשיכו סניגורים ציבוריים לטעון כנגד נוהג פסול זה וניתנו בבתי המשפט החלטות ביקורתיות חריפות רבות כנגד שיקול הדעת הלקוי המופעל על ידי חלק מקציני המשטרה. זאת, כאשר ניתן להבין מהחלטות רבות כי השופטים סבורים שניתן לשחרר עצורים בתחנות המשטרה בתנאים הקיימים, וכי אין מדובר בתופעה נקודתית כפי שהמשטרה נוהגת לטעון. החלטות אלו, כמו גם הניסיון הנצבר של הסניגוריה מעבודת השטח, והנתונים שנאספו על ידה מלמדים כי הבעיה טרם באה על פתרונה.
אי מיצוי הסמכות של קציני משטרה לשחרר בערובה עצורים בתחנות משטרה גורם לפגיעה מיותרת בחירותם של העצורים, להכבדה משמעותית על שירות בתי הסוהר הנאלץ להלין ולשנע עצורים אלה אל בתי המשפט תוך העלאת רמת הצפיפות במתקנים, ולהעמסה שלא לצורך של דיונים מיותרים בפני בתי המשפט אך כדי לדון בבקשה לשחרור.
גם נתוני שירות בתי הסוהר תומכים בכך שקיימת בעיה מהותית בהקשר זה. לפי נתונים אלה אחוז גדול מאוד מהעצורים משוחררים בבוקר שלמחרת מעצרם, כאשר למעשה ניתן היה לשחררם כבר בערב אם היה מי שנותן דעתו לעניין. כך, מנתוני שירות בתי הסוהר הידועים לסניגוריה הציבורית עולה כי בכל שנה קיימים כ- 3,500 עצורים אשר נקלטים בשירות בתי הסהור ומשוחררים בבוקר למחרת, בהחלטת קצין ממונה וללא שהועלו כלל בפני שופט. המדובר באלפי עצורים מדי שנה שחירותם נשללת ללא צורך אמיתי.
העובדה שחלק מן העצורים המשוחררים בבוקר שלמחרת מובאים לחינם לבית המשפט עלתה אף מבדיקה מדגמית שערכה הסניגוריה הציבורית בבית משפט השלום בתל אביב, ממנה עלה כי ב- 16.93% מתיקי מעצרי הימים שנבדקו המשטרה ביקשה מבית המשפט כי ישחרר את העצור בתנאים: מתוכם ב- 3.26% מהמקרים הגישה המשטרה בבוקר יום הדיונים מלכתחילה בקשה לשחרור בתנאים ואילו ב- 14.13% מן המקרים פתחה המשטרה בקשת מעצר ריקה בחלקה האופרטיבי, בקשת מעצר או שחרור בתנאים, תוך שבמהלך היום עדכנה בקשתה והודיעה או הסכימה לשחרור בתנאים, כל זאת כאשר העצור עצמו שוהה כבר במתקן בית המשפט. למיטב ידיעתנו, במקרים רבים העיכוב בהודעה על השחרור הוא כתוצאה מהשלמת ההתייעצות הנדרשת עם גורמי החקירה והתביעה התייעצות שהיה מקום לקיים בערב ולא לאחר לילה מיותר במעצר.
תופעה זו מחריפה את תופעת ריבוי המעצרים במדינת ישראל, על מחיריה הכבדים כפי שנסקרו בהרחבה בפרקים הקודמים.
בדוח השנתי לשנת 2015 דיווחנו על פנייתו של הסניגור הציבורי הארצי בעניין זה למפכ"ל המשטרה, על תשובתו של המפכ"ל ועל הישיבה שקיים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) (דאז) בנושא זה בחודש דצמבר 2015 . המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לנקוט בשורה של צעדים להמשך צמצום התופעה וכן להעביר נתונים ממוקדים יותר שיאפשרו לבחון את היקף התופעה (בין היתר, נתונים אודות מספר הבקשות לשחרור בערובה שמוגשות לבית המשפט, התנאים בהם התבקש השחרור וכן נתונים המבחינים בתוך קבוצת המעצרים עד 24 שעות בין מעצרים הכוללים לילה במעצר לבין מעצרי יום בלבד). כמו כן הומלץ למשטרה לבדוק את האפשרות לקבוע נוהל שיבנה את שיקול דעת הקצינים הממונים.
למרבה הצער, משטרת ישראל לא יישמה צעדים אלה עליהם הורה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. תחת זאת אנו עדים לאחרונה להצעתה להרחיב את תנאי השחרור בערובה עליהם מוסמכים קציני משטרה להורות על פי חוק המעצרים כתנאי לשחרורם של עצורים, וזאת בטענה כי הדבר יחסוך כביכול את הבאתם של עצורים לשחרור בתנאים בבית המשפט. המשטרה מציעה זאת ללא שהיא מביאה נתונים היכולים להצביע על צורך אמיתי בהרחבת סמכויות, וכאשר הנתונים הקיימים מצביעים על אי מיצוי השימוש בסמכויות הקיימות. הסניגוריה הציבורית השתתפה במהלך שנת 2017 בדיונים שנערכו במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בעניין זה והביעה את התנגדותה הנחרצת ליוזמה זו. כאמור, המשטרה אינה מפעילה את הסמכויות הנתונות לה כיום בחוק באופן ממצה, ועצורים מובאים לבית המשפט גם במקרים בהם ניתן היה לשחררם בתחנה. זאת, בין אם מבקשת המשטרה מבית המשפט להורות על שחרור בתנאים זהים או קרובים לאלה שבסמכותה ובין אם המשטרה נמנעת מלעשות שימוש באפשרות הראויה והמתבקשת לשחרר את החשוד במסגרת התנאים שבסמכותה, ולזמנו כשהוא משוחרר לדיון בבית המשפט בבקשה להארכת התנאים. עוד עולה מן הבדיקה הנ"ל שערכנו בבית משפט השלום בתל אביב כי באחוז משמעותי, 12.50% מהמקרים, המשטרה עמדה על בקשת המעצר אך בית המשפט החליט לשחרר את העצור בתנאים שבסמכות הקצין הממונה. גם נתון זה מעלה חשש כי המשטרה אינה ממצה את סמכויות השחרור בערובה המוקנות לה בחוק ותחת זאת מבקשת הארכות מעצר מיותרות מבית המשפט. כאמור, מן הנתונים הנמצאים בידינו עולה שבשיעור משמעותי מן המקרים עיתוי קבלת ההחלטות במשטרה האם לשחרר את העצור בתנאי קצין ממונה הוא בבוקר לאחר שהעצורים כבר נקלטו בשירות בתי הסוהר וטולטלו לשווא למתקני בתי המשפט (תוך הכבדת העומס גם על מתקנים אלה). מכיוון שבאלפי מקרים ההחלטות מתקבלות בבוקר, הרחבת סמכויות הקצין הממונה לא תסייע בפתרון הבעיה.
לתפיסת הסניגוריה הציבורית, אם הייתה משטרת ישראל עושה שימוש נכון בסמכויותיה כפי שהן נתונות לה בחוק בנוסחו כיום, ניתן היה לחסוך מאות מעצרי לילה מיותרים בשנה. אין כל הצדקה להעניק למשטרה סמכויות נוספות ופוגעניות בחוק כאשר עד כה לא נראה שהיא מקפידה על יישום החוק במסגרת סמכויותיה הקיימות, וכאשר יש דרך מידתית יותר למנוע את מעצרי הלילה המיותרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה