סעיף 40 ט(א) לחוק העונשין מונה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בהן רשאי בית המשפט להתחשב בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה כחלק מגזירת הדין. סעיף 40 ט(א)(9) קובע כי בין יתר שיקוליו של בית המשפט, הוא רשאי להתחשב גם בקרבה לסייג אי שפיות הדעת. בשורה של החלטות אימצו בתי המשפט טענות של סניגורים להקל בעונשם של נאשמים אשר ביצעו את העבירה תחת השפעה של מחלתם.
כך למשל, בת"פ (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' שטרית (ניתן ביום 16.7.2017 ; ייצוג על ידי עו"ד דן גלעד), הקל בית המשפט בעונשו של הנאשם ואף סטה ממתחם העונש ההולם כדי לבטא את מורכבות המקרה ואת הצורך בהעדפת שיקומו של הנאשם. בת"פ (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נגד אלון (ניתן ביום 29.6.2017 ; ייצוג על ידי עו"ד גל וולף) הקל בית המשפט מאוד בעונשו של נאשם בעבירות הצתה, שנעשו על רקע הפרעה נפשית חמורה ממנה סבל (פירומניה). בית המשפט קבע כי הנאשם פעל תחת דחפים אינטנסיביים שמקורם בהפרעה ממנה סבל ובהתאם לסעיף 40 ט(א)(9) לחוק העונשין יש לראותו כמי שקרוב לחסות תחת הגנת אי שפיות הדעת. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט מתחמי ענישה מידתיים יותר והקל בעונשו של הנאשם. בת"פ (שלום תל אביב) 49819-04-15 מדינת ישראל נגד משטסי (ניתן ביום 16.7.2017 ; ייצוג על ידי עו"ד עינת ברנע) הקל בית המשפט בעונשו של הנאשם וקבע מתחמי ענישה מקלים, לאור קרבתו לסייג אי שפיות הדעת. בית המשפט קבע כי יש להתחשב במצבו הנפשי והקוגניטיבי של הנאשם אשר עמד ברקע למעשים ואשר השפיע על יכולתו לשלוט על מעשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה