בעקבות פסק דינו התקדימי של בית המשפט העליון ברע"פ 2675/13 מדינת ישראל נגד וחנון (ניתן ביום 3.2.2015 ; ייצוג על ידי עו"ד גיל רוה ז"ל), אשר הפך את ההלכה שנהגה עד אותה עת וקבע כי דינו של נאשם החוסה תחת סייג אי שפיות הדעת הוא זיכוי, נחלקו הערכאות הדיוניות בשאלה - מה דינו של מי שנמצא לא אחראי למעשיו ואף אינו כשיר לעמוד לדין (להלן: אי כשירות כפולה). האם, לצד הפסקת ההליכים המשפטיים, ניתן וראוי לזכותו מחמת אי שפיות הדעת כאשר הוא מבקש זאת, כעמדת הסניגוריה, או שיש להפסיק את ההליכים ולא להידרש לשאלת אחריותו המהותית, כעמדת המדינה.
נוכח חוסר הבהירות המשפטית בסוגיה המשפטית עקרונית, הגישה הסניגוריה הציבורית לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור (רע"פ 8601/15 אשקר נגד מדינת ישראל (ייצוג על ידי עוה"ד דורית נחמני-אלבק וחלי גראו-גלבוע)). בבקשתה, עמדה הסניגוריה הציבורית על חשיבותו של זיכוי במקרה של אי כשירות כפולה, אשר עולה בקנה אחד עם האינטרס לנהל הליכים בהקדם; הולם שיקולים של שוויון ושל סופיות הדיון; מונע כפילות דיונים; ומתיישב היטב עם היבטים של שימור ראיות, אפקטיביות ההליך וזכויות דיוניות אחרות.
בית המשפט העליון קיבל את הבקשה שהגישה הסניגוריה הציבורית והעביר את הדיון בה להרכב מורחב של חמישה שופטים. הדיון בבקשה התקיים בחודש מאי 2017 ובהסכמת המדינה התקבל ערעורה של הסניגוריה הציבורית. בית המשפט העליון אימץ את עמדתה העקרונית של הסניגוריה וקבע כי במקום בו מוגשת חוות דעת פסיכיאטרית, הקובעת כי הנאשם לא היה שפוי בשעת המעשה ואינו כשיר לעמוד לדין והתביעה אינה חולקת על חוות דעת זו, רשאי בית המשפט להורות על זיכויו של הנאשם מחמת אי שפיות הדעת, בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בהחלטה.
חשיבותה של ההלכה בעניין אשקר היא בראש ובראשונה בהסרת עננת אי הוודאות האופפת, לא אחת, את ההחלטה בדבר הפסקת ההליכים המשפטיים, כאשר התשובה לשאלה האם יחודשו ההליכים ומתי אינה ידועה. בנוסף, נראה כי ההחלטה מעניקה משנה תוקף למעמדו של הזיכוי מחמת אי שפיות הדעת כפי שנקבע בהלכת וחנון, זיכוי אשר מסיר את הכתם המוסרי הדבק במעשי הנאשם ואף משווה את מעמדו למעמדם של שאר הסייגים במשפט הפלילי. המתווה שנקבע על ידי בית המשפט העליון מיטיב את מצבם של הנאשמים, ומאפשר להם לקבל החלטה מושכלת באשר לאופן סיום ההליכים בעניינם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה