לפי הוראות סעיף 18 (א) (11) לחוק הסניגוריה הציבורית, בשילוב עם סעיף 16 (ד) לחוק שחרור על תנאי - ממאסר, התשס"א- 2001 , נתונה לוועדות השחרורים (או ליושבים בראשיהן) סמכות שבשיקול דעת למינוי סניגור ציבורי לאסירים שעניינם נדון בפני הוועדות. סמכות זו עוגנה בתיקון חקיקה משנת 2001 , וזאת על רקע המציאות העגומה של היעדר ייצוג בוועדות השחרורים.
אסירים רבים הם מחוסרי אמצעים כלכליים ואין ידם משגת לשכור שירותי ייצוג משפטי. משום כך, שיעור ניכר מתוכם לא זכה כלל לייצוג בהליכי השחרור המוקדם בפני ועדות השחרורים, טרם שהורחבה, כאמור, סמכותה של הסניגוריה הציבורית להעניק ייצוג גם בתחום מקצועי זה. ראוי להדגיש בהקשר זה, כי הליכי השחרור המוקדם נושאים עמם מאפיינים ייחודיים ובמקרים רבים מתעוררת בהם מורכבות משמעותית, אשר נובעת, בין היתר, מכך שמדובר במסגרת מעין שיפוטית שמחייבת ידע משפטי והתמודדות עם טיעונים - משפטיים; יכולת להתמודד עם חוות דעת של גורמים מקצועיים שונים; ואת הצורך להתמודד במקרים רבים עם חומר מודיעיני (שעל פי רוב נותר חסוי או נחשף באופן חלקי בלבד). כמו כן, נדרשת גם פעילות אינטנסיבית - מול גורמי טיפול ושיקום. הניסיון רב השנים שנצבר בסניגוריה הציבורית בייצוג בהליכים אלה מלמד כי במקרית המקרים אסירים שאינם מיוצגים אינם יכולים להתמודד באופן סביר עם מאפייניו המורכבים של ההליך בפני ועדות השחרורים, ולכך נודעות השלכות משמעותיות ביותר מקום שבו מוטלת על כף המאזניים זכותו של האסיר לחירות, וכאשר התוצאה, לעיתים, היא הותרתם של אסירים בבתי הסוהר, אף לשנים רבות.
ראוי להדגיש בהקשר זה, כי להליכי השחרור המוקדם חשיבות רבה במיוחד גם בהיבטים אחרים בעלי ערך ציבורי רב: שילובם של אסירים משוחררים בחברה וקידום שיקומם; הפחתת שיעורי הפשיעה החוזרת; חיסכון בעלויות הכליאה; וצמצום נזקי הפשיעה. לכל אלו, מצטרף, וכיום ביתר שאת, גם האינטרס החיוני של פינוי מקומות כליאה, שעומד כיום בראש סדר העדיפויות בכל הנוגע לטיפול במערך הכליאה בישראל, בעקבות פסק הדין בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים ואח'.
בשנת 2016 ייצגה הסניגוריה הציבורית ב- 2,443 הליכים בפני ועדות שחרורים רגילות ומיוחדות.
נתונים אלה מלמדים על עלייה של כ- 11% בהיקף הייצוג של הסניגוריה הציבורית בוועדות השחרורים לעומת השנה הקודמת. עם זאת, מנתונים שנמסרו מהנהלת בתי המשפט עולה כי במהלך שנת 2017 נפתחו סך כולל של 6,931 תיקי ועדות שחרורים, כך ששיעור הייצוג היחסי של הסניגוריה הציבורית בוועדות השחרורים עמד השנה על 35.2% לעומת 38.9% בשנת 2016 . יצוין שעדיין חלק גדול מאוד מהאסירים אינם מיוצגים כלל בהליכי השחרור המוקדם.
על החלטות ועדות השחרורים ניתן להשיג בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי, הדן בעתירות אלו בהרכב של שלושה שופטים. החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אלה ניתנות להשגה בדרך של בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בשנת 2017 ייצגה הסניגוריה הציבורית ב- 122 עתירות על החלטות של ועדות שחרורים, המהוות כ- 18.5% מכלל העתירות שהוגשו (658 עתירות).
כמו כן ייצגה הסניגוריה הציבורית בשנת - 2017 ב- 6 בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון, שעניינן הליך השחרור המוקדם. בקשות רשות ערעור אלה מתמקדות, על פי רוב, בסוגיות מהותיות ועקרוניות הנוגעות - למימוש זכותם של אסירים לשחרור מוקדם במקרים המתאימים, ולאופן בחינתם של הקריטריונים לשחרור מוקדם שכזה. להלן יוצגו שתי דוגמאות בולטות מן העת האחרונה:
רע"ב 6259/17 דוגיא נ' שירות בתי הסוהר ואח' (ניתן ביום 7.1.2018 ; ייצוג על ידי עוה"ד ד"ר איילת עוז ואדגר קריסטל) בהליך זה נדון עניינו של אזרח זר, תושב מולדובה, אשר נדון לעונש מאסר של 32 חודשים בגין עבירות מרמה. בהיותו אזרח זר אשר אינו דובר כלל עברית לא ניתן היה לשלבו בהליכי טיפול ושיקום במהלך תקופת מאסרו, שכן אין כיום בשב"ס הליכי טיפול המותאמים לדוברי שפות זרות. לאחר שסיים לרצות שני שלישים ממאסרו הגיש האסיר בקשה לשחרור מוקדם, וועדת השחרורים החליטה לשחררו לאחר שהתרשמה מהתנהגותו הטובה בכלא; מהיעדר עבירות משמעת; מהבעת החרטה הכנה שהביע; מנסיבותיו האישיות הקשות וכן מן העובדה שלמרות קשיי המאסר עמד באופן מלא בתשלום הקנס והפיצויים שהוטלו עליו. המדינה עתרה על החלטת ועדת השחרורים לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את העתירה וביטל את החלטת השחרור בנימוק העיקרי לפיו האסיר לא עבר הליכי טיפול ושיקום כלשהם ולכן לא עמד בנטל להוכיח כי פחתה מסוכנותו. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור, במסגרתה העלתה הסניגוריה הציבורית שאלות עקרוניות הנוגעות לאופן בו על ועדת השחרורים לבחון את הסכנה הנשקפת לשלום הציבור משחרורו על תנאי של אסיר זר שאיננו אזרח או תושב ישראל ואיננו דובר עברית. בית המשפט העליון דן בבקשת רשות הערעור לגופה, ובפסק הדין קיבל במלואה את עמדת הסניגוריה הציבורית לפיה אין מקום לזקוף לחובתם של אסירים שאינם דוברי עברית את אי השתלבותם בהליכים טיפוליים ושיקומיים, שעה שהדבר נמנע מהם שלא - באשמתם, ומשום כך אין להעניק משקל ממשי בנסיבות אלו לעובדה שהאסיר לא עבר הליכי טיפול או שיקום בכלא. לפיכך, הורה בית המשפט העליון על קיומו של דיון חוזר בוועדת השחרורים, ובדיון שהתקיים סמוך לאחר מכן הוחלט שוב על שחרורו המוקדם של האסיר.
רע"ב 3749/17 סטצ'נקו נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ואח' (ניתן ביום - 27.3.2018 ; ייצוג על ידי עוה"ד ענת יערי ואריאלה גואטה) במקרה זה נדון עניינו של אסיר אשר נדון למאסר של 13 שנים בגין הרשעתו בעבירת הריגה. מדובר באסיר אשר טרם מאסרו היה מכור לסמים, דר-רחוב חסר כל, ולא ידע קרוא וכתוב. במהלך מאסרו עבר הליכי טיפול ושיקום משמעותיים ביותר, במהלכם נגמל מסמים ושולב במספר רב של תכניות טיפול אותן סיים בהצלחה מרשימה ואף גובשה עבורו תוכנית שיקום מפורטת להמשך דרכו לאחר השחרור. במסגרת גזר הדין הוטל על האסיר לשלם פיצוי בסך 50,000 ש"ח, אשר האסיר התקשה לשלמו בשל היותו חסר כל. לאחר שסיים לרצות שני שלישים ממאסרו, נדונה סוגיית שחרורו המוקדם על ידי ועדת השחרורים, אשר לאחר שהתרשמה מההליך השיקומי המשמעותי והמוצלח אותו עבר ומנסיבותיו האישיות הקשות, החליטה להורות על שחרורו המוקדם. גם במקרה זה עתרה המדינה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת השחרור המוקדם, ובית המשפט המחוזי קיבל את העתירה והורה על ביטול שחרורו המוקדם של האסיר. זאת, בנימוק העיקרי לפיו אי תשלום הפיצוי - מעיד על היעדר קבלת אחריות של האסיר למעשיו ולכן משלא שילם את הפיצוי אין מקום להורות על שחרורו המוקדם ממאסר. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישה הסניגוריה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתה נדונה הסוגיה העקרונית של המעמד הראוי לשיקול של תשלום קנס או פיצוי שהוטל בגזר דין במסגרת השיקולים לשחרורם המוקדם של אסירים. בבקשה זו נטען כנגד המגמה שרווחה בשנים האחרונות בקרב חלק מוועדות השחרורים ובתי המשפט לפיה אי תשלום של קנס או - פיצוי שהוטלו על האסיר מעיד מאליו על היעדר נטילת אחריות מלאה למעשיו, ועל כן אין להעניק שחרור מוקדם במקרים אלו. בית המשפט העליון דן בבקשת רשות הערעור לגופה, ובפסק דינו המפורט קיבל באופן מלא את טענותיה של הסניגוריה הציבורית: נקבע, כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי היא למעשה מתן מעמד של תנאי סף לשאלת התשלום, קרי, תנאי שבלעדיו לא ייתכן שחרור על תנאי ממאסר. על כך מתח בית המשפט העליון ביקורת וקבע כי "אין אחיזה בלשונו של חוק שחרור על תנאי לכך שתשלום הפיצוי לקורבן עבירה מהווה תנאי סף לשחרור ממאסר ואף לא ניתן למצוא עיגון לקיומו של תנאי מעין זה בתכליתו של החוק." עוד הבהיר בית המשפט העליון באופן חד משמעי, כי תשלום הפיצוי הוא רק שיקול אחד מבין רבים שעל ועדת השחרורים לשקול בבואה לבחון אם אסיר שלפניה ראוי לשחרור על תנאי. לפיכך, בית המשפט העליון הורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי והשבת החלטת ועדת השחרורים על כנה.
בדוחות קודמים עמדנו בהרחבה על הקשיים בדבר יישום זכותם של אסירים לבקש מינוי סניגור ציבורי לצורך הדיון בפני ועדת השחרורים, וכן על הפגיעה המתמשכת בזכותם של אסירים לקבל יומם בפני ועדת השחרורים במועד בו הם זכאים לכך על פי החוק. בעניין זה, שבה הסניגוריה הציבורית והתריעה על תמונת מצב מדאיגה ביותר הבאה לידי ביטוי בעומס הרב המוטל על דיוני הוועדות, במחסור חמור במועדי דיון ובמצב בו כמעט כדבר שבשגרה דיונים בעניינם של אסירים נדחים וגולשים הרבה מעבר למועד חלוף שני שלישים מן המאסר, עד כדי כך שבמקרים מסוימים אסירים אינם זוכים כלל לקבל את יומם בפני ועדת השחרורים לפני מועד שחרורם המלא. עמדנו על כך שמדובר בפגיעה קשה ומתמשכת על פני שנים בזכויותיהם החוקתיות של אסירים לחירות ולהליך הוגן בפני ועדת השחרורים, וכן בזכותם לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר שעניינם - יידון לגופו במועד – דהיינו, לפני תחילת השליש האחרון לריצוי מאסרם. בנוסף, הרחבנו גם על ההשלכות המעשיות והכלכליות של מצב בעייתי זה, שכן דחיית הליך השחרור המוקדם אל מעבר למועד תחילת השליש האחרון לריצוי המאסר גוררת פגיעה ביעילותן של תכניות שיקום; שחיקת תגמול על התנהגות טובה בכלא; וכן גורמת לעלויות כליאה מיותרות של אסירים שלא שוחררו במועד ומחריפה את בעיית הצפיפות במתקני הכליאה. דחיית הדיונים מוסיפה גם עומסי עבודה ניכרים על גורמי המקצוע הנדרשים להכין חוות דעת נוספות (על מנת לעדכן את עמדותיהם לקראת הדיון הנדחה שהתווסף), וכך גם נדרשים פרקליטים וסניגורים להתכונן מחדש לדיון.
סוגיה משמעותית נוספת עליה עמדה הסניגוריה הציבורית גם בעבר היא ליקויים חמורים בתנאי עבודתם של הסניגורים המייצגים בוועדות השחרורים. בשל העומס הרב בדיונים, סניגורים נאלצים פעמים רבות לשהות שעות רבות במתחמי ועדות השחרורים הממוקמים בתוך מתקני הכליאה, וזאת ללא תקשורת עם העולם החיצון וללא ציוד אישי, שתייה ואוכל, שכן נהלי שירות בתי הסוהר אוסרים על עורכי הדין להיכנס למתחמי ועדות השחרורים עם ציוד אישי חיוני כגון טלפונים ניידים, מחשב נייד ואף מזון או שתייה. לכך מתווספת העובדה כי בחלק מהמתחמים אין גם גישה נוחה לשירותים, או מקום המתנה מתאים ומסתור מתאים מהשמש או הגשם.
הביקורת אודות תנאי השהייה של עורכי הדין במתחמי ועדות השחרורים עלתה בפניות מטעם הסניגוריה הציבורית לשב"ס לאורך השנים, בדוחות ביקורים רשמיים שנערכו במתחמי ועדות השחרורים וכן בפניות מטעם לשכת עורכי הדין בנושא. האיסור על הכנסת טלפונים ניידים לדיוני הוועדות נדון גם במפגש עבודה בין הסניגור הציבורי הארצי לבין נציב בתי הסוהר )דאז(, והובהר כי מדובר בבעיה מהותית אשר דרושה פתרון בהקדם. באותו מעמד, ציין הנציב 0דאז) שהנושא יבחן על ידי צוות משותף עם לשכת עורכי הדין, אולם הבעיה לא באה על פתרונה עד כה.
לפיכך, ביום 28.5.2018 פנה הסניגור הציבורי הארצי לנציבת בתי הסוהר בעניין תנאי עבודתם של הסניגורים במתחמי ועדות השחרורים, ובפרט בדבר היעדר סבירותו, כיום, של האיסור הגורף על הכנסת מכשירי טלפון ניידים, מחשבים ניידים והיעדר נגישות למזון ושתיה. בפנייה זו עמד הסניגור הציבורי הארצי על כך שהטלפון הסלולארי והמחשב הנייד הם כיום כלי עבודה ראשונים במעלה לעבודת הסניגור, והם חיוניים לא רק לצרכי העבודה בזמן הדיונים ובהמתנה לדיונים, אלא גם ליכולתם של עורכי הדין לעמוד בקשר נחוץ עם משרדיהם, עם משרדי הסניגוריה הציבורית, עם לקוחותיהם ועם גורמים אחרים לצורך קיום שגרת העבודה. כך בבתי המשפט, וכך גם בדיון המתנהל בפני ועדות השחרורים. עוד הודגש בפנייה, כי האיסור הגורף להיכנס למתחמי ועדות השחרורים עם עזרים הכרחיים אלו פוגע באופן ממשי ביכולתם של עורכי הדין לתת ייצוג אפקטיבי ולנצל את שעות ההמתנה לצורכי עבודה, כך שעורכי הדין נותרים לאורך זמן ממושך בחוסר מעש, ללא אפשרות לקיים תקשורת עם העולם החיצון במשך שעות ארוכות, ומבלי שיוכלו לנצל את שעות ההמתנה לעבודה או להכנה לדיון. הדבר מביא לבזבוז ניכר של משאבים (שבמקרים רבים, בהם מייצגת הסניגוריה הציבורית, הם משאבים ציבוריים). על כן, התבקשה נציבת שב"ס לפעול בהקדם האפשרי לשיפור מצב זה ולשנות את תנאי עבודתם של הסניגורים במתחמי ועדות השחרורים. אנו מקווים כי פנייה זו תביא לשינוי משמעותי במדיניות שב"ס בנושא חשוב זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה