מאחר שרוב החוקים העוסקים באפליה בארץ כוללים איסורים על רקע מין ועל רקע נטייה מינית אך לא כוללים התייחסות מפורשת לזהות מגדרית, ההחלטה עשויה להשליך על הפרשנות בחוקים נוספים.
בחודש שבו מצוין מצעד הגאווה בסימן הקהילה הטרנסג'נדרית, העניק בית הדין הארצי לעבודה הכרה לקהילה זו בדמות הכרה מפורשת ראשונה בכך שאפליה בעבודה על רקע זהות מגדרית אסורה בחוק הישראלי. חוק שוויון הזדמנוית בעבודה אוסר על אפליה בגין כמה עילות, ובהן מין ונטייה מינית, אך זהות מגדרית אינה מופיעה בו מפורשות. בית הדין האזורי לעבודה, שדן בתביעתה של מרינה משל, אשה טרנסג'נדרית שטענה כי פוטרה על רקע זהותה המגדרית, קבע בשנה שעברה שיש לפרש את האיסור על אפליית מין בחוק ככזה החל לא רק על מין אלא גם על אפליית טרנסג'נדרים. עם זאת, בעוד השופטת עידית איצקוביץ פסקה לטובת משל, היא מצאה את עצמה בדעת מיעוט אל מול נציגי הציבור היושבים בדין בבית הדין לעבודה, שפירשו את העובדות אחרת.
פסק הדין שניתן עתה בערעור של משל, במסגרת פשרה בבית הדין הארצי, ביטל את פסק הדין של הערכאה הראשונה, והוסכם בו כי בלי שבית הדין יכריע לגבי המחלוקות בין הצדדים שנוגעות למקרה עצמו, תקבל משל פיצויים מהגוף שתבעה. בנוסף לפיצוי, זכתה משל בניצחון עקרוני: כחלק מהפשרה הובהרה עמדת בית הדין, שעליה חתמו שלושה שופטים בראשות נשיא בית הדין הארצי לעבודה יגאל פליטמן, שהאיסור על אפליה מחמת מין ונטייה מינית על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כולל בחובו גם איסור על אפליה מחמת זהות מגדרית.
זהו המקרה הראשון שבו נפסק כי איסור אפליה על רקע זהות מגדרית כלול באיסור שבחוק הקיים. העובדה שבית הדין הארצי חזר על הקביעה משמעותית, שכן כך נוצר תקדים שיחייב בתביעות עתידיות שיגיעו לבית הדין האזורי. יתרה מזו, מאחר שרוב חוקי איסור האפליה בישראל כוללים איסור על אפליה על רקע מין ועל רקע נטייה מינית, אך לא כוללים התייחסות מפורשת לזהות מגדרית (חריג הוא חוק זכויות התלמיד שכן מתייחס ספציפית לזהות מגדרית — התייחסות שהיה רצוי שהכנסת תכניס לכל החוקים), הרי שעמדת בית הדין הארצי לעבודה עשויה להשליך על פרשנות של איסורי אפליה בחוקים אחרים. למשל, חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, או חוק זכויות החולה, חוקים שקיים בהם איסור על אפליה על רקע מין ונטייה מינית אך אין בהם התייחסות מפורשת לזהות מגדרית.
השופט סלים ג'ובראן קבע בעבר כי הזכות לשוויון של טרנסג'נדרים היא זכות חוקתית מוגנת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך הקביעה הקונקרטית החדשה נוגעת לפרשנות חוקי השוויון הספציפיים, ויכולה להבטיח הגנה טובה יותר על טרנסג'נדרים בבתי המשפט. מאחר שלפי סקר של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, מעל 60% מהטרנסג'נדרים חוו אפליה בשוק העבודה, הרי שיש בכך בשורה חשובה לקהילה זו.
כתבתו של אייל גרוס - עיתון הארץ
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2655589
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה