סעיף קי. מנגד, יש צדק מסוים בטענה, לפיה כאשר ביקש המחוקק לעגן תנאים הולמים קונקרטיים, עשה כן מפורשות; כך למשל, סעיף 11ב(3) לפקודה מתייחס לתנאי מחיה בסיסיים להם זכאי כל אסיר: מיטה ומזרן (סעיף 11ב(3)(2)); מים ומזון ראוי (סעיף 11ב(3)(3)); בגדים ומוצרים לשמירה על ניקיון אישי (סעיף 11ב(3)(4)); ועוד. בנוסף, מדיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה עולה, כי כאשר עלתה הבקשה לעגן מפורשות שטח מחיה מינימלי לאסיר בחוק – על-ידי באת כוח העותרת 1 בענייננו – השיב היועץ המשפטי של המשרד לבטחון פנים: ״זה חלק מתנאים הולמים״ (עמ׳ 28 לפרוטוקול הועדה מיום 21.2.12). סתם ולא פירש; ואכן, ניתן לפרש זאת, כפי שמבקשים העותרים בטענותיה כאן, כי לכאורה שתשובתו של היועץ המשפטי מצביעה על כך שהנוסח ״תנאים הולמים״ כולל גם שטח מחיה מינימלי; ואולם, ניתן לפרש זאת – גם אם בדוחק, וראו צו השכל הישר עליו עמדנו מעלה – כך ששטח מחיה מינימלי הוא פרמטר אחד מני רבים הנוגעים לתנאי מחייתו של האסיר, כך שאם במשוואה, לשם המחשה, זכאי אותו אסיר למשל לאוכל משובח או למסגרת חינוכית מיטיבה, ניתן ״להתפשר״ על שטח המחיה במסגרת הבטחתם של ״תנאים הולמים״; ונשוב ונזכיר, אין אנו מדברים בחלק זה בפרשנות החוק לפי עקרונות היסוד של השיטה וחוקי היסוד, אליה נגיע בהמשך, אלא על ניסיון להתחקות אחר כוונת המחוקק מעיקרא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה