סעיף לד. עם זאת, כנודע העיקרון הניצב בבסיס השיטה החוקתית בישראל כי אין לפגוע בזכויות יסוד הנתונות לאדם, כל אדם, אינו מוחלט, ותיתכן פגיעה כאמור, בהתקיים "אינטרס נוגד מוכר, פרטי או ציבורי, רב משקל במידה כזו, המצדיק זאת" (בג"ץ 2245/06 דוברין נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 13 (2006), מפי השופטת א' פרוקצ'יה). ועם זאת, "שלילת החירות האישית וחופש התנועה של האסיר, הכרוכה בעצם המאסר, אינה מצדיקה פגיעה נוספת ביתר זכויות האדם של האסיר מעבר למידה המתחייבת מהמאסר עצמו או לשם הגשמת אינטרס ציבורי חיוני המוכר בדין" (ראו בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פ"ד סג(2) 545, 595 (2009), מפי הנשיאה ד' ביניש, להלן עניין הפרטת בתי הסוהר).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה