עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף נד'

סעיף נד. מעבר לדבר קביעתו של הסטנדרט האמור, נדרש בית הדין האירופי לזכויות אדם – הפועל מכוח האמנה האירופית – לשורה ארוכה של בקשות אשר הונחו לפתחו בנוגע לתנאי הכליאה במדינות שונות. במסגרת זו, גובשה הלכה ברורה ביחס לשאלה אימתי תהוה החזקתו של אסיר הפרה של האיסור בדבר ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה, המעוגן בסעיף 3 לאמנה. לפי הפסיקה, עמידה בשטח המחיה הסטנדרטי של 4 מ"ר לאסיר (ללא השטחים הנוספים), כאמור, היא שיקול מרכזי בהערכתם של תנאי הכליאה (Karalevicius v. Lithuania, no. 53254/99, § 36, ECHR 2005). יתר על כן נפסק, כי מקום בו שטח המחיה המוקצה לאסיר קטן מ-3 מ"ר, יראה בית הדין את הצפיפות עצמה כעילה להפרת האיסור בדבר ענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה (Ananyev v. Russia, no. 42525/07, § 145, ECHR 2012, להלן עניין Ananyev; Kalashnikov v. Russia, no. 47095/99, § 97, ECHR 2002; Badila v. Romania, no. 31725/04, § 72, ECHR 2011, להלן עניין Badila; Ostrovar v. Moldova, no. 35207/03, § 82, ECHR 2005; Lonia v. Croatia, no. 8067/12, § 76, ECHR 2014, להלן עניין Lonia). יצוין, כי אף מקום בו שטח המחיה המוקצה לאסירים גדול מ-3 מ"ר אך קטן מן הסטנדרט של 4 מ"ר, עלולים גורמים נוספים – כגון אוורור התא או חימומו, חשיפה לאור יום, תנאי היגיינה בסיסיים ואפשרות להשתמש בשירותים בלא פגיעה בפרטיות – להטות את הכף לטובת קביעה לפיה מדובר בענישה אכזרית, בלתי אנושית או משפילה (עניין Badila; Peers v. Greece, no. 28524/95, § 70, ECHR 2001).