סעיף צא. השקפתי בהקשר זה, הקרובה במובן רחב אל זו של השופט אלון, אף כי לא זהה לה, ומטעימה את שביל הזהב, היא כי יש להביט אל המשפט העברי במדינה בשתי עדשות; עדשת היותו נכס תרבותי-לאומי שאליו אנו רשאים ומצווים להתחבר מכוח היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית; ועדשת עושרו המשפטי, הגדוש מזן אל זן בתובנות שגם אם נכתבו בחלקן הגדול בשכבר הימים, והן מדברות לעיתים בשפה נושנה אם גם בעברית – לא נס ליחן. אופיה היהודי של המדינה אמור לקבל את ביטויו, בין היתר, בהשתלבותו של המשפט העברי במשפט ארצנו (ראו מלכות ישראל לעומת דינא דמלכותא, בעמ' 493). ואכן, למן יום היוסדה של המדינה ואף קודם לכן, ביטאו את רוח הדברים במישור ההצהרתי – ולעיתים הצהרתי בלבד – בתי המשפט ומלומדים. ויתר על כן, עוד טרם הקמת המדינה, בימי המנדט הבריטי, כתב חוקר המשפט העברי ואיש "משפט השלום העברי" ומן הלוחמים למען המשפט העברי עוד משנות העשרים, מטעמים לאומיים ולאו דווקא דתיים-אורתודוכסיים, לימים חתן פרס ישראל, פרופ' פלטיאל דייקן (דיקשטיין), שלא מנקודת הראות הדתית:
"לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי, לא הצבא והכח בלבד קובעים את תקפה ואת חסנה של המדינה, כי אם גם המסגרת הארגונית והמשפטית מכריעה בשאלת קיומה ובצורה. וכשם שלא יעלה על דעתנו לבנות את המדינה על תרבויות זרות ולשונות נכריות, כך לא תתכן המדינה העברית בלי משפט. עברי. לא נשכח את האוצר היקר של מסורת משפטית עברית בת אלפי שנה ולא נתעלם ממנו" ("לא תיתכן מדינה עברית בלי משפט עברי" הפרקליט ד 330-329 (1947)).
שנים ספורות מאוחר יותר, בראשית ימיה של המדינה, הטעים השופט (כתארו אז) ש' אגרנט:
"עלינו לבחון את אפיו של המשפט העברי על-פי יחסה ההיסטורי של האומה היהודית אל משפט זה, ואזי בעל כרחנו נסיק כי אכן התיחסה האומה היהודית אל המשפט העברי, בכל תקופותיה ובכל תפוצותיה, כאל קנינה המיוחד, כחלק מנכסי צאן ברזל של תרבותה. פירושו של דבר, חוק זה שימש בעבר חוקם הלאומי של היהודים, ואף היום נושא הוא אופי לאומי זה לגבי היהודים באשר הם שם" (ע"א 191/51 סקורניק נ' סקורניק, פ"ד ח 141, 177 (1954)).
אף לפני זמן לא רב כתב השופט ברק:
"ערכי היסוד של המשפט העברי מעצבים את דמותנו כעם וכמדינה... הם חלק מערכי היסוד של משפטנו... הפנייה לערכי היסוד של המשפט העברי אינה פנייה אל משפט משווה. זו פנייה אל משפט ישראל. זו פניית חובה. הפנייה אינה אל כל ערכיו של המשפט העברי. הפנייה היא לאותם ערכים המהווים חלק ממשפט המדינה" (א' ברק שופט בחברה דמוקרטית 290 (2004)).
"ערכי המשפט העברי הם חלק מערכי המשפט הישראלי. תפיסות היסוד של המשפט העברי – זה הנכס הלאומי של העם היהודי – הן תפיסות יסוד של המשפט הישראלי. ערכים אלה של המשפט הישראלי – ובהם ערכי המשפט העברי – הם חלק מהתכלית הכללית של כל דבר חקיקה. בכך בא לידי ביטוי מעמדו המיוחד של המשפט העברי, המהווה נכס לאומי שלנו, אשר ערכיו שלו הם ערכינו" (מקומו של המשפט העברי במשפט המדינה, בעמ' 102).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה