יוטעם, כי מסקנתו של בית המשפט העליון בדבר קיומה של צפיפות בלתי מידתית במתקן הכליאה לא התבססה על חישוב שטח המחיה הממוצע לאסיר, אלא על נתונים לגבי תפוסתו – כ-200% בתקופה הרלבנטית. הפחתה של 38,000–46,000 אסירים נועדה איפוא להעמיד את התפוסה על כ-137.5%, שיעור המבטא את הפשרה אשר גילם פסק דינו של בית המשפט לערעורים, בין הסעד שנתבקש על-ידי האסירים (תפוסה של 130%) לבין מגבלותיה של המדינה. כן נפסק, כי אין חובה שכל מתקן במדינה יעמוד ברף האמור, אלא די בהשגת היעד האמור על דרך הממוצע:
“There is no requirement that every facility comply with the 137.5% limit. Assuming no constitutional violation results, some facilities may retain populations in excess of the limit provided other facilities fall sufficiently below it so the system as a whole remains in compliance with the order” (שם, בעמ' 1941).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה