סעיף עו. אמנם סיטואציות של מאסר והמצוקה הנלוות לאסירים כתוצאה ממנו –מוצאים אנו במקרא ובתלמוד, בעם היהודי ומחוצה לו. למדים אנו על מצבו העגום של האסיר באותם ימים ועל תנאי המאסר הקשים שבהם היה נתון, המאפיינים גם חברות מסוימות בנות ימינו. הנה, לשם הדוגמה, מקצת מן האזכורים:
בעניין מאסרו של יוסף בבית האסורים במצרים נאמר "ויקח אדֹנֵי יוסף אֹתו, ויתנהו אל-בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים; ויהי-שם, בבית הסוהר"; ויהי ה' (יְהוָה) את-יוסף, ויט אליו חסד; ויתן חִנו, בעיני שר בית-הסוהר" (בראשית ל"ט, כ'-כ"א); וראו פירוש רמב"ן לתורה על אתר שפירש "סוהר" כ"בור בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו להם אורה". ואכן בהמשך אומר יוסף "כי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מארץ העברים; וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור" (בראשית מ', ט"ו; הדגשה הוספה – א"ר). הבור היה לכאורה מקומו האופייני של המאסר. בית הסוהר אופיין בבור עמוק וחשוך, שבו כלואים אנשים בשלשלאות ברזל ונתונים לצמא, ודומה שלא מעטים המקומות בתבל שבתי הסוהר בהם לא נשתנו מאותם ימי קדם.
התורה מספרת על בקשתו של יהושע ממשה לאסור את אלדד ומידד, שניים שהתנבאו במחנה ישראל, מחשש לערעור מנהיגותו של משה: "אדני משה כלאם" (במדבר, י"א, כ"ח; וראו תרגום אונקלוס על אתר למילה "כלאם" – "אֱסַרִנּוּן", דהיינו אסור אותם; כן ראו אחד משני פירושיו של רש"י למילה "כלאם": 'תנם אל בית הכלא...'; ראו גם אלישי בן יצחק "'אדוני משה כלאם' – על עונש המאסר במשפט העברי" פרשת השבוע במדבר 73, והאסמכתאות בהערת שוליים 4 (א' הכהן ומ' ויגודה עורכים, תשע"ב), להלן בן יצחק).
הנה עוד פסוקים מן הנביאים ומן הכתובים המלמדים על מצוקת האסיר:
"לפקח עינים עִוְרות; להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חשך" (ישעיהו מ"ב, ז').
"יושבי חשך וצלמות; אסירי עני וברזל" (תהלים ק"ז, י'); פרק ק"ז בתהלים הוא היסוד המקראי להלכת ברכת הגומל, או ברכת הודאת היחיד (בבלי ברכות נ"ד, ע"ב; שולחן ערוך אורח חיים רי"ט) שלפיה ארבעה חייבים להודות, וכולם נסמכים על פרק זה, אחד מהם אסיר ששוחרר, שהיה לפני כן "חבוש בבית האסורים".
"גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור אין מים בו; שובו לבצרון אסירי התקוה, גם היום מגיד משנה אשיב לך" (זכריה ט', י"א-י"ב).
עוד ראו מאמר התלמוד "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (בבלי ברכות ה', ב'), דהיינו כי מי שהורגל בחיי המאסר הקשים אינו מסוגל להשיל מעליו את כבלי שעבודו, ונזקק הוא לשם כך לסיוע חיצוני. עוד ראו הסיפור התלמודי על רבי עקיבא שהקפיד עד חרוף נפש במצות נטילת ידיים בבית האסורים, אף שקיבל את מימיו במשורה (בבלי עירובין כ"א, ב').
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה