סעיף פו. סיכומם של דברים – ביסוד העקרונות שעיצבו את המשפט העברי לאורך הדורות בסוגית תנאי האסירים, שיסודם בראייתו המצמצמת של עונש המאסר בכלל אך בתהליך של "הסתגלות" אליו ככורח לא יגונה, עומד הצורך בשמירה על כבודם וסיפוק צרכיהם האלמנטריים. במובן זה, נראה כי היו הוראות המשפט העברי מתקדמות יחסית לעולם המאסרים ה"קלאסי" האכזר; "קליטת המשפט העברי את עונש המאסר לא הביאה עמה גם את תופעות הלואי של התאכזרות כלפי האסירים, תנאים בלתי אנושיים במזון ולינה וכיוצא באלה, ששררו עוד עד למאה ה-19 בארצות השונות" (המאסר במשפט העברי, בעמ' 200). אפשר להרחיב דברים אלה גם למאה העשרים, למן הגולאגים ברוסיה ועד לדרום אפריקה של האפרטהייד. מכל מקום, כפי שהדעת נותנת והשכל הישר מחייב, מקיים המשפט העברי איזון בין כבוד האסיר לבין תכליות הענישה הגלומות במאסר, אך העיקר לענייננו – הוא מבקש לשמור על כבוד האסיר, המוחלש, הזקוק לשיקום. בודאי יתמוך המשפט העברי בהקלה בתנאי האסירים, ככל שאין בכך כדי לפגום בתכליות הענישה.
המשפט העברי בשיטת משפטנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה