סעיף עט. אין לכחד, תנאי האסירים כפי שבאים לידי ביטוי בתיאור התלמודי ובפרשנות לעניין המאסר בכיפה, היו קשים ביותר. ואולם, המאסר בימי התלמוד הופעל – כפי שהוטעם – במקרים של עבירות חמורות ביותר, ובעיקר כחלופה לעונש המוות. נוכח דיני הראיות המחמירים של המשפט העברי, נותנת הדעת כי מדובר במקרים נדירים שבנדירים (ראו עונש המאסר בישראל, בעמ' 134; רייך, בעמ' 35-33). עם זאת עמד הרמב"ם בחיבורו ההלכתי המרכזי על כבוד הבריות הנענשות על-ידי בית הדין, ופסק:
"כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם...שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה" (רמב"ם סנהדרין כ"ד, י'; ההדגשות הוספו – א"ר).
ראו גם אנצקלופדיה תלמודית בערך "כבוד הבריות" (שם, תצ"ד), לעניין אפשרות חריגה מארבע אמות של איסור תחומים בשבת בשל כבוד הבריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה