סעיף פט. מבקש אני לעמוד, בתמצית, אך על החשיבות שבפניה הולמת למקורות המשפט העברי ובהסתייעות בהם בשעה שעוסקים אנו במלאכת בירור הדין. אכן, מדינת ישראל קמה כשבבסיסה משפט "חילוני" (למעט דיני המעמד האישי, שברבות השנים נצטמצמו בעיקר לדיני נישואין וגירושין שבסמכות בתי הדין הדתיים השונים על פי עדותיהם, בהמשך להסדרים העות'מאניים והמנדטוריים), ואין בתי המשפט פוסקים את הדין על פי ההלכה היהודית, דבר שעליו עגמה במיוחד נפשו של הרב הראשי בקום המדינה, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, וראו ספרו חוקה לישראל על פי התורה – סדרי שלטון ומשפט במדינה היהודית (א' ורהפטיג עורך, תשמ"ט); וראו דברי ד"ר ורהפטיג שם, בעמ' כ"ב ואילך; ומאמרי "תקומת המדינה והמשפט העברי לאור תורתו של הרב הרצוג" משואה ליצחק – חלק שני 20 (ירושלים, תשס"ט); ספרי שופטי ארץ 76-75 (תשמ"א-1980). תחת – בחינת המביא תבן לעפריים – להכביר דברים על סגולותיו ומעלותיו של המשפט העברי, ואין המשפט העברי זקוק לשם שבחיו לי ולשכמותי, אומר דברים קצרים בעניין ההסתייעות בו, שבעיני יש בהם משום אפשרות לסינתזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה