סעיף צה. למשפט העברי איפוא משמעות לאומית ותרבותית, כמורשתו החברתית והערכית של העם היהודי מדורי דורות. אכן, הוא מושתת על הדת היהודית, אולם היזקקות לו אינה מהוה, כשלעצמה, הבעת עמדה בשאלה דתית או תיאולוגית, ואין לראותה כך, אלא במשקפיים משפטיות-לאומיות. המשפט העברי בודאי אינו נחלתה הבלעדית של היהדות הדתית, גם אם טבעית, אך במידת מה מצערת, העובדה שמרבית העוסקים בו, אם גם לא כולם, נמנים על ציבור שומרי המצוות, מה שמטביע בו "חותם של דתיים". כדאי וראוי שיצטרפו למעגלו גם מי שאינם שומרי מצוות (ראו גם א' הכהן "עשיית עושר ולא במשפט עברי" משפט ועסקים י 183, 185 (תשס"ט), להלן עשיית עושר ולא במשפט עברי). בעבר כתבתי:
"מה שקרוי לעיתים 'ארון הספרים היהודי' הוא אוצר שספק אם יש דומה לו, של תחומי תרבות רבים, אך אולי בראש ובראשונה התחום המשפטי. לדעתי אין צורך להזדהות עם גישה רעיונית זו או אחרת כדי להסתקרן לגביהם, ללמוד אותם, להסתייע בהם, להתגאות בהם, לעשות בהם שימוש ערכי, איש לפי הגדרתו את המסד הערכי" (מלכות ישראל לעומת דינא דמלכותא, בעמ' 502).
בשעתו, בהשתלמויות שופטים במשפט עברי, שמחתי כמוצא שלל רב על השתתפות שופטים ושופטות שאינם מן הציבור הדתי, ועוד יותר – כאשר כתבו שופטים ושופטות שאינם מן הציבור הדתי פסקי דין בהם נסתייעו במשפט העברי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה