סעיף פד. את יחסו של המשפט העברי לאסירים ולעצורים היטיב לבטא השופט אלון בפסיקתו לאורך השנים (ראו בעניין זה רשימתי "על השופט מנחם אלון – אנושיות, משפט עברי במדינה יהודית וצדק במדינה יהודית ודמוקרטית" הסניגור 192 (2013) והאסמכתאות שם; א' הכהן "מנחם אלון: חכם המשפט וחכם במשפט" שערי משפט ו 9, 18-16 (2013)). יפים דברי השופט אלון שנאמרו בעניין עונשי מאסר שביקשה המדינה להטיל על עבירות של סחר בסמים:
"...לרגל המצב הבלתי נסבל, השורר בחלק מבתי הסוהר מבחינת קיום תנאים אנושיים מינימאליים של תרבות מגורים ואכילה...מן הראוי להרבות בהטלת קנסות כספיים כבדים ורציניים במקום ישיבה במאסר, כל עוד אין בכך משום ניגוד חריף לנסיבות העבירה והעבריין ולצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו. הקנס הכספי הכבד ישיג, לעתים קרובות, את מטרתו בהרתעת העבריין ובחינוכו לחיי עבודה תקינים, שעה שהמאסר בתנאים, השוררים, למגינת לבנו, בחלק מבתי הכלא, מביא לעתים קרובות בנוסף להצטרפות הנאשם לחברה עבריינית שכמעט ואינה ניתנת לתיקון - לידי השפלת צלם האלוקים של העבריין, ולכך, חוששני, הרשות אינה נתונה בידינו" (עניין סגל, בעמ' 327).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה