סעיף 129 - תנאי המאסר ההולמים אשר נדרשים כדי למנוע פגיעה בכבודו של אסיר כוללים מרכיבים שונים, ובין היתר שטח מחיה הולם לאסיר. החזקת אסיר בשטח מחיה בלתי הולם פוגעת בתחושת הערך העצמי שלו ופוגעת בכבודו כאדם. על הקשר בין הצפיפות בתא המאסר לבין כבודם של האסירים עמד בית המשפט העליון בכמה הזדמנויות. כך, לדוגמה, קבע המשנה לנשיא (דאז) אלון בעניין זה כי "... הבטחת שטחי מחיה ותנועה מינימאליים, ללא צפיפות בלתי סבירה... זוהי דרישה קרדינאלית אשר חייבת להתבצע" (בג"צ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב (3) 801 , 832 (1988) (ההדגשה הוספה)). ובלשונו של השופט (כתוארו אז) ברק:
חומות הכלא אינן צריכות להפריד בין האסיר לבין צלם האנוש... בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב עם כל הקשיים הכרוכים בדבר, חברה מתורבתת חייבת לשמור על רמה אנושית מינימאלית של תנאי מאסר. לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לאסירים שבחברתנו. אין להשיג את מטרותיה של הענישה הפלילית על-ידי פגיעה בכבוד האסיר ובצלמו כאדם (ג"צ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביו"ש, פ"ד מ (1) 567 , 572 1986)).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה