עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף קט'

סעיף קט. תכליתו הסובייקטיבית של החוק נלמדת הן מלשונו הן מכוונת המחוקק. אשר ללשון, המחוקק קבע כאמור, כי ״אסיר יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו״. כוונת המחוקק נלמדת מדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס׳ 42) (תנאי מאסר), התשע״ב-2012 הצעות חוק – ממשלה 650, בעמ' 298 (ו׳ בשבט התשע״ב, 30.1.12)). אלה נפתחים באמירה כי ״מטרת החוק המוצע היא לקבוע בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל״ב-1971, הוראות מחייבות בדבר תנאי כליאה הולמים לאסירים ולהגדיר את זכויותיהם הבסיסיות...״ (ההדגשות הוספו – א״ר). לדידי, השכל הישר מצביע על כך שספק אם ניתן לפרש ״תנאים בסיסיים״ לאסיר ככאלה שאינם כוללים שטח מחיה מינימלי; לשם ההמחשה ניטול מצב קיצון בו חי האסיר בשטח מחיה של 2.5 מ״ר, כולל מיטתו (מצב שלמרבה הצער, אינו רחוק מאוד מתיאורם של חלק ממתקני הכליאה בישראל) – היעלה על הדעת לחשוב שאותו אסיר זוכה ל״תנאים הולמים״ למחייתו? כך, גם אם המזון שמקבל אותו אסיר עומד בתקינה הנדרשת, גם אם פעילויות החינוך טובות, גם אם שעות ביקור מוסדרות באופן סביר – ספק אם ללא שטח מחיה מינימלי ניתן לומר כי אותו אסיר זוכה לתנאי מחיה הולמים. מכאן, דומה על פני הדברים, כי הן לשון החוק הן כוונת המחוקק מצביעים על כך שהמחוקק ביקש לקבוע אמת מידה מינימלית לשטח מחייתו של אסיר, בהותירו את אמת המידה המדויקת למחוקק המשנה, ועל כך בהמשך.