סעיף 9. הנה כי כן, הצו המוחלט שאנו מורים עליו פה תואם פסיקה דומה במשפט המשווה. יתר על כן הוא מעגן ותואם את ערכיה של מדינת ישראל – כמדינה יהודית ודמוקרטית. עתה אבהיר קביעה אחרונה זו.
כמדינה יהודית – כיצד?
בדברי ההסבר להצעת החוק, שהניבה את תיקון מספר 42 (ה"ח הממשלה תשע"ב מס' 650, עמ' 298 מתאריך 30.01.2012) נאמר כך:
"עקרון השמירה על כבודו ורווחתו של אסיר נוסח, בין השאר, במשפט העברי, ויושם על ידי השופט מ' אלון גם במשפט הישראלי. כך, למשל, בבג"ץ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים, פ"ד לח(2) 826 נאמר: 'כלל גדול בידינו, כי כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין. שורשיו של כלל זה במורשת ישראל מקדמת דנא: 'על פי האמור בדברים, כה, ג: 'ונקלה אחיך לעיניך', קבעו חכמים כלל גדול בתורת הענישה העברית: 'משלקה - הרי הוא כאחיך' (משנה, מכות, ג, טו). וכלל גדול זה יפה הוא לא רק לאחר שריצה את עונשו אלא גם בעת ריצוי העונש, שאחיך ורעך הוא, וזכויותיו וכבודו כאדם שמורים עמו ועומדים לו'".
עתה בא חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, והרחיב בחוות דעתו את הדברים הללו עוד, כיד כשרונו הטובה עליו, ופה אין לי מה להוסיף.
כמדינה דמוקרטית – כיצד?
נושא זה הובהר גם הוא בחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, וחברי השופט א' שהם, הצטרף אליו וראה להוסיף בנקודה זו. אני מסכים לדברי שניהם, ואולם אני מבקש להאירו מנקודת מבט נוספת. על כך בפיסקה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה