עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף קכא'

סעיף קכא. לסיכום חלק זה, נאמר כך בפשטות – היעלה על הדעת כי אסיר או עצור אשר שוכבים לישון ומתעוררים בבוקר יום יום, שבוע שבוע, חודש חודש ושנה שנה, בתא אשר גודלו 2.2 מ״ר (מחנה עופר) 2.3 מ״ר (בית סוהר מגידו) 2.4 מ״ר (מתקני כליאה ניצן, רמון וקציעות) וכדומה, חיים את חייהם ״בכבוד ובבריאות״, כנדרש על-פי החוק? היכולים אנו, שופטי ישראל, להתעלם מן המציאות בשטח ולהמשיך לשלוח את המורשעים בפלילים – קל וחומר החשודים או הנאשמים בפלילים – חמורים פשעיהם ככל שיהיו, ואשוב ואמר כי רבים מהם מעוררים סלידה ושאט נפש לאין קץ הן במישור הפלילי והן במישור הפלילי-בטחוני, לתנאי כליאה שאינם ראויים למחייתו של אדם, וכפי שציין חברי השופט (בדימ׳) זילברטל באחד הדיונים בתיק זה – ״למקום שאף אחד מאתנו לא היה מחזיק בו מעמד יומיים״ (פרוטוקול הדיון מיום 13.7.15, בעמ׳ 5)? ונציין כאן, כי לפי נתוני השב״ס, נמצאת ישראל הרבה מתחת לרף הממוצע באירופה הנוגע לשטח המחיה המוקצה לאסיר (שהוא 8.8 מ״ר שם), ולפי נתוני הצלב האדום אף מתחת לנהוג במאוריציוס (4.08 מ״ר), בקניה (3.7 מ״ר) ובסנגל (3.55 מ״ר) (International Committee of the Red Cross, Water, Sanitation, Hygiene and Habitat in Prisons, p. 31 (April, 2012)). סבורני, כי אין להשיב לשאלות הללו אלא באופן אחד, קרי, שלא בחיוב.