עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף קכו'

סעיף קכו. ברי, כי לעניין המאסר המצב מורכב יותר, שכן משנמצא כי אדם הורשע בפלילים, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד ובמקרים רבים אין מנוס ממאסר, ואף מאסר ממושך, עד מאסר עולם. ואולם גם כאן, עלינו לזכור כי המאסר אינו אלא אמצעי, ולא תכלית – אמצעי לגמול, להרתעה ולשיקום העבריין. כך למשל, בהתאם להצעות הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (להלן ועדת דורנר) ולהחלטת הממשלה שאימצה את עיקריה (החלטה 1840 מיום 11.8.16), ניתן להסמיך את ועדת השחרורים להעביר אסירים מסוימים להמשך ריצוי מאסרם בבתי מעבר, חלף בית המאסר; ניתן לקבוע כי האפשרות לבצע עבודות שירות חלף מאסר בפועל תורחב עד 9 חודשי מאסר בפועל ולא אך חלף 6, כמצב כיום, ובכך להביא להפחתת כמות האסירים (הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים – דין וחשבון 55-52 וכן 66-65 (אוגוסט 2015), להלן דו״ח ועדת דורנר); זכורני אף כי בימי כהונתי כיועץ משפטי לממשלה הועלתה הצעה אחרונה זו, אך נפלה בהתנגדות גורמים שונים. ניתן גם להאריך את תקופות התנאי המוטלות בחלק מן העבירות, להעלות את גובה הקנסות בעבירות הכלכליות ובמקרים המתאימים לשקול הרחבת השחרורים המוקדמים תוך יצירת מערכי פיקוח הולמים מחוץ לחומות הכלא. יצוין בהקשר זה כי מחקרים שונים בארצות הברית – ״שיאנית המאסרים״ העולמית, ובה 25% אסירים מקרב אוכלוסיית האסירים בעולם אף שאוכלוסייתה הכללית מהוה אך 5% מאוכלוסיית העולם, וזאת יותר מפי שבעה מהנהוג במדינות מערב אירופה – מצביעים על כך שמאסר ארוך יותר אינו מוביל בהכרח לאחוזי פשיעה נמוכים יותר; וכי ניתן להפחית את שיעור הכליאה יחד עם הפחתת שיעור הפשיעה, בין היתר כיון שהפחתת שיעור הכליאה מפחיתה את שיעור העבריינות החוזרת (רצידיביזם). כך למשל, בין 2011 ל-2014, ירד שיעור האסירים בקליפורניה ב-9% – בעקבות פסיקתו של בית המשפט, עליה עמדנו מעלה, לפיה על קליפורניה לשחרר אסירים כדי לאפשר לכל אסיר שטח מחיה הולם, פסיקה שהובילה לשינוי חקיקתי בהתאם ושינוי הסדרי המאסר המותנה והשחרור המוקדם במדינה; לצד זאת פחת גם שיעור הפשיעה ב-7%. מגמה דומה נצפתה גם במיסיסיפי, ניו ג׳רזי, ניו יורק, דרום קרוליינה וטקסס (Iniami Chettiar & Laura-Brooke Eisen, The Reverse Mass Incarceration Act, p. 10 (Brennan Center for Justice, New York University 2015)). ראו גם מחקר מקיף שנעשה באקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית על אודות שיעור העלייה במאסרים בארצות הברית, אשר מצא, בין היתר, כך: 

"The incremental deterrent effect of increases in lengthy prison sentences is modest at best. Because recidivism rates decline markedly with age, lengthy prison sentences, unless they specifically target very high-rate or extremely dangerous offenders, are an inefficient approach to preventing crime by incapacitation (Jeremy Travis, Bruce Western & Steve Redburn, The Growth of Incarceration in the United States: Exploring Causes and Consequences, at pp. 334-337 (National Research Council of the National Academies, July 2014)).

כמובן, אין לראות באמור דיון ממצה בהשלכות המאסר על שיעור העבריינות בחברה; אולם המטרה היא להצביע על כיווני חשיבה נוספים מעבר לבניית מתקני מאסר ומעצר נוספים, וכאמור הממשלה למעשה כבר בחרה לילך בדרך זו כאשר אימצה את דו"ח ועדת דורנר; מסקנתה העיקרית של ועדה זו היתה כי "יש לפעול לצמצום השימוש במאסרים במקרים בהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולת של עבריינים שהמסוכנות שלהם לחברה גבוהה, והרחבת השימוש בעונשים זולים יותר ויעילים יותר העומדים בעקרון ההלימה, ובכך להביא להקצאה יעילה ונכונה יותר של המשאבים המופנים לטובת הנושא" (שם, בעמ' ד'), ואין לי אלא להצטרף לאמור, גם בצו השכל הישר.