סעיף 2. אשר לנושא העומד על הפרק, עצוב היה לקרוא את התיאורים הקשים המופיעים בפסקאות מא-מד לפסק דינו של חברי, באשר לתנאי הכליאה בחלק מבתי הסוהר בישראל. בתקופת כהונתי כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, התוודעתי לתנאים הקשים בבתי סוהר מסויימים, ובעיקר בבתי המעצר. מצב בעייתי זה לא נעלם מעיניי גם בתקופת כהונתי בבית משפט זה. למרבה הצער, לא נעשה עד כה די על מנת לשפר את המצב העגום בתחום זה, דבר הדורש התערבות שיפוטית על מנת לתקן את המעוות, גם אם בהדרגה מסויימת, כאמור בפסקה קכח לחוות דעתו של חברי.
בבג"ץ 221/80 דרויש נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לה(1) 536, נדרש מ"מ הנשיא, השופט ח' כהן לתנאי המאסר של אסירים ביטחוניים, ואף שהיה באותו עניין בדעת מיעוט, דומה כי אין מחלוקת לגבי עמדתו הערכית:
"זכותו של אדם בישראל, שנידון למאסר (או שנעצר כדין), להיכלא בתנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים. אין בכך כלום, שזכות זו אינה קבועה מפורשות בשום חיקוק: זכות היא מזכויות היסוד של האדם, ובמדינת חוק דמוקרטית היא כה מובנת מאליה עד כי ככתובה וכחקוקה דמיא. וכבר נזדמן לנו לא פעם להדגיש, שאם המאסר בא - כהכרח אשר לא יגונה - לשלול אדם את חירותו הפיסית, אין הוא בא חלילה לשלול ממנו את תדמיתו ואת רמתו האנושית" (שם, בעמ' 539-538).
יפים לענייננו גם דברי השופט (כתוארו אז) א' ברק בבג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד (3) 294, 298:
"כל אדם בישראל נהנה מזכות יסוד לשלמות גופנית ולשמירת כבודו כאדם... הזכות לשלמות גופנית וכבוד האדם היא אף זכותו של העצור והאסיר. חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי... אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם. החופש נשלל מהעצור: צלם האדם לא נלקח ממנו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה