סעיף 1. נפלה בחלקי הזכות להיות שותף לפסק דינו של חברי, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, הניתן ביום פרישתו, ואומר כבר עתה כי הנני מצטרף לפסק הדין היסודי, המקיף והממצה של חברי. פסק דין זה משקף את רגישותו החברתית והאנושית של חברי, ומבטא היטב את תפיסת העולם שאפיינה אותו מאז ומתמיד. מתוך היכרות רבת שנים עם היועץ המשפטי ולאחר מכן השופט רובינשטיין, הנני מעריך עד מאוד את גישתו האמפטית כלפי גורמים מוחלשים באוכלוסייה, שלעיתים קרובות אינם יודעים או יכולים לעמוד על זכויותיהם, ובאותם מקרים שהגיעו לפתחו של חברי – נעשה מאמץ כן ואמיתי למצוא מזור לבעיותיהם. לצד התפיסה החברתית והרגישות למצוקות הזולת, בין אם מדובר באזרח, תושב או נתין זר, יש לזכור את הדברים המאלפים השזורים בפסקי דינו של חברי, לחיבת המשפט העברי. כך גם בפסק דין חשוב זה הקדיש השופט רובינשטיין פרק ארוך (פסקאות סט-פו) בנושא "היחס לאסיר במורשת ישראל", והוסיף דברים באשר למעמדו ומקומו של המשפט העברי בשיטת משפטנו. בכל אותם מקרים בהם זכיתי לשבת בהרכבים בראשותו של השופט רובינשטיין, למדתי להעריך ולהוקיר את בקיאותו בחומר, גישתו העניינית, וניסיונותיו הבלתי נלאים להביא את הצדדים לפשרה, שבמסגרתה לא יצא אחד הצדדים כשידיו על ראשו. כאשר נסתתמה דרך הפשרה, ניתן על ידי השופט רובינשטיין פסק דין בהיר וברור, מנומק כדבעי – ולא פחות חשוב, תוך פרק זמן קצר באופן יחסי, על מנת למנוע עינוי דין נוסף למי מהצדדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה