סעיף 15. חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, כתב דיסרטציה מאלפת באשר למיקומו של המשפט העברי במשפטנו הנוהג. אני מסכים לעיקרי גישתו, ולמסקנתו כי:
"לא פחות משכיבד המשפט הכללי את המשפט העברי בפתחו לו שערים, כיבד המשפט העברי את משפט המדינה בכניסתו בשערים אלה".
הנני מרשה לעצמי, עם זאת, להעיר:
א) לגבי דידי יש לעשות במקרים המתאימים שימוש רב יותר בהוראות הפניה שבחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980. לשיטתי: עקרונות החירות, הצדק והשלום של מורשת ישראל מכוונים לעקרונות הבסיסיים של המשפט העברי, אם-כי לא בהכרח לכל ההסדרים המשפטיים הפרטניים שנקבעו (אותם יש לעדכן ולהתאים למציאות של ימינו). לאחרונה ביטאתי את עמדתי האמורה בהרחבה בדעת המיעוט שכתבתי ב-בע"מ 7141/15 פלונים נ' פלונית (22.12.2016).
ב) יש לדעתי לפנות למשפט העברי לפחות באותה מידה שאנו נעזרים במשפט המשווה ומי שעושה כן מגלה שהחשיבה המשפטית של חז"ל ושל הראשונים והאחרונים הייתה יצירתית ומעמיקה ביותר, כך שניתן לדלות ממקור אדיר זה (בין במישרין ובין על דרך ההיקש) פתרונות ראויים גם לסוגיות המעסיקות אותנו כיום.
ואם כבר הגענו למשפט העברי – אסביר כי ראיתי להתבטא כאן ולא להסתפק באימוץ של ההלכות שהוצגו כאן על-ידי חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, על דרך של "אני מסכים" בלבד, גם כי מקובלים עלי דברי חז"ל, שהורו אותנו:
"אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו" (ברכות, לא, ע"א).
משעשיתי כאמור, אעבור עתה, לפיכך, לדברי פרידה.
מילות פרידה קצרות עם פרישתו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה