סעיף 13. סעיף 3 לתיקון מס' 42 קבע רק זאת (ואני חוזר פה על הנוסח לשם בהירות הטיעון):
"תקנות בתי הסוהר (תנאי מאסר), התש"ע-2010, כנוסחן ערב תחילתו של חוק זה, יראו אותן כאילו הותקנו לפי סעיף 11ב לפקודה, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה ואין בתקנות שיותקנו לפי הסעיף האמור כדי לגרוע מתוקפן".
בהקשר זה אעיר:
א) תקנות חדשות טרם הותקנו, ולפיכך הסיפא שבסעיף 3 הנ"ל לכאורה איננה נכנסת כלל לדיון.
ב) בסעיף שמירת התוקף – לא נאמר כי תקנות בתי הסוהר שהותקנו קודם לחקיקת התיקון האמור – תואמות את הוראות תיקון מס' 42 (דהיינו של הסטנדרט הכלול בו), או שכוחן ככוחו של התיקון האמור (השוו ודוקו ביחס לנוסח הוראות סעיפים 39(ו) ו-(ח) לחוק יסוד: הממשלה לגבי תקנות שעת חירום).
מכאן, שהלכת ביאלר (ראו: בג"ץ 243/52 ביאלר נ' שר-האוצר, פ"ד ז 424 (1953); לעיל ולהלן: הלכת ביאלר) – לא חלה על העניין שלפנינו, מה גם שעל הלכה זו נמתחה ביקורת אקדמית קשה (ראו: הנס קלינגהופר "על שעת חירות בישראל", בתוך ספר יובל לפנחס רוזן 86 (חיים כהן עורך, 1962); בנימין אקצין "פסק דין ביאלר ומערכת המשפט בישראל" הפרקליט י 113 (1954). בהקשר לסוגיה זו כולה – עיינו גם: אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל, כרך ב' – רשויות השלטון ואזרחות 947 (2005) וכן: בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פיסקאות קכ"ג ו-קכ"ח לפסק דינו של חברי, המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין (27.03.2016), וכן חוות דעתי (בדעת יחיד) ב-בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל (13.04.2016)).
ג) המילה "כאילו" הכלולה בסעיף 3 לתיקון מס' 42 מיועדת ליצור רק "אמת משפטית", אשר שונה מן "האמת העובדתית" (עיינו: בג"ץ 430/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (18.07.2010)). עם זאת – אין בכוחה "לשדרג" את מעמד תקנות בתי הסוהר, או לשנות את הכלל הבסיסי הקבוע בהן. לפיכך כשם שניתן היה לתקוף את תקנות בתי הסוהר בעילות המקובלות לתקיפה של חקיקת משנה, ניתן להמשיך ולתקוף אותן כאילו הותקנו לפי סעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר החדשה, מכוח סעיף 11ב(ו) שבו, המורה כדלקמן:
"השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לביצוע סעיף זה, וכן הוראות בדבר תנאים נוספים שלהם יהיה זכאי אסיר בבתי הסוהר".
מכאן ניתן לומר שהפרשנות אותה מבקשים המשיבים לתלות בסעיף 3 הנ"ל – לוקה בכך שאין היא מתיישבת עם מרבית תנאי "פיסקת ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (למעט תנאי ההסמכה שהפגיעה תהיה "בחוק, או לפי חוק" – עיינו: אורן גזל-אייל "פגיעה בזכויות היסוד בחוק או לפי חוק" משפט וממשל ד 381 (1998), והיא אף חורגת מהכלל הבסיסי לגבי "מרחב המחיה" של אסיר הקבוע בתקנות בתי הסוהר ולפיכך יש בכך משום Ultra-Vires מהוראות החוק המסמיך.
לחילופין אם יגרוס מאן דהוא אחרת – הפרשנות הנכונה של הוראות התקנות – איננה מאפשרת לקרוא אותן כך שעל המצב שלפנינו יחול החריג לכלל הבסיסי הקבוע בתקנות, וזאת ללא קציבת זמן. על כך בפיסקה הבאה.
החריג לכלל הבסיסי הקבוע בתקנות – תש כוחו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה