עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לדיון דחוף (צפיפות בבתי הכלא) - פסק דין - סעיף קיח'

סעיף קיח. ישאל השואל – כעמדת המדינה – הרי נאמר במבט לעתיד "ככל הניתן", ומדוע אין לקבל את העמדה כי הניתן בא טיפין טיפין ובינתיים אינו במלוא הינתנו? בטרם נשיב על כך, באשר להשפעת תקנות אלה על ענייננו, נזכיר שני עקרונות בסיסיים בתורת משפטנו: ראשית, יש לפרש את החקיקה בצורה הרמונית, ומכאן החזקה היא כי חקיקת המשנה נועדה להגשים את החקיקה העיקרית, ולא לסתרה (ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 422); כך במיוחד מקום שכל תכליות ההוראות שלפנינו הן ליתן משמעות קונקרטית לאמור בסעיף 11ב, וזאת מכוח סעיף 11ב(ו) הקובע כי ״השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לביצוע סעיף זה״. שנית, מן הצד האחר, כפי שציין לעניין זה פרופ׳ ברק, ״אין כל חובה על בית המשפט ליתן לחוק פירוש הניתן לו על ידי הרשות המבצעת.... המידע המתקבל מחקיקת המשנה אינו מכריע. זהו אך אחד הנתונים שבית המשפט רשאי – אך אינו חייב – להתחשב בהם בגיבוש תכלית החקיקה״ (ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 803-802). מכאן, סבורני כי יש ליתן חשיבות לסטנדרט אותו מצא מחוקק המשנה לקבוע כסטנדרט מינימלי לתא מאסר או מעצר – 4.5 מ״ר, הכולל שטח שירותים ומקלחת, שמשמעו המעשי דומה ככל הנראה ל-4 מ"ר ללא שירותים ומקלחת; וכיון שאמת מידה זו דומה לאמת המידה אותה מבקשים העותרים לקבוע כמינימלית, על בסיס המידע המצוי במשפט המשוה כאמור – אם כי פחותה מאמת המידה הראויה לפי שב״ס, כפי שזו הובאה במצגת פנימית של ענף תכנון אסטרטגי בשירות בתי הסוהר בשנת 2010, העומדת על 6.5 מ״ר (נספח ע/1 לעתירה) – סבורני כי זו אמת המידה הרלבנטית בענייננו, שאליה יש לשאוף כאמת מידה מינימלית. נטעים, כי חלפו שנים רבות למדי מאז הותקנו התקנות, ואף לכך יש ליתן משקל.