סעיף קו. אלא שהמרחק בין אמת-המידה שקבעה המדינה עצמה לבין המציאות בשטח שונה בתכלית. בהתאם לנתונים העדכניים של שירות בתי הסוהר, שהובאו בהודעה המעדכנת מטעם המדינה מיום 3.4.17, רק 21%(!) מכלל האסירים במדינת ישראל מוחזקים בתא מאסר העומד בסטנדרט של 4.5 מ״ר. במלים אחרות, חרף מאמצי המדינה אשר פורטו בהרחבה בתגובותיה, רובם המוחלט של האסירים והעצורים במדינת ישראל אינם זוכים לסטנדרט המינימלי שנקבע לתא מאסר או מעצר בישראל, על-ידי מחוקק המשנה עצמו. מבחינה משפטית, משליכה המדינה את יהבה על תקנה 8 לתקנות בתי הסוהר, הקובעת כך:
״תקנות משנה (ד), (ו) עד (ח) בתקנה 2, יחולו על מקומות מאסר שתכנון בנייתם החל לאחר יום התחילה [יוני 2010 – א"ר], וככל הניתן גם על תכנון השיפוץ של מקומות מאסר קיימים" (ההדגשה הוספה – א"ר)״.
מן הביטוי ״ככל הניתן״ למדים המשיבים, כי למדינה שיקול דעת מוחלט בקבעה את תנאי המחיה לאסירים במתקני כליאה קיימים, בהתאם לשיקולי תקציב וסדרי העדיפות הנקבעים על-ידיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה