א. כבילת כלואים
סעיף 9א לחוק המעצרים, וסעיף 11א לפקודת בתי הסוהר מורים כי עצור או אסיר לא יהיה כבול במקום ציבורי, למעט החריגים המנויים בחוק. לצורך כך, הוגדר בחוק "מקום ציבורי" באופן רחב, כמקום שלציבור או לחלק ממנו גישה אליו. בנוסף, סעיף 10ב לחוק הנוער מורה כי לא יוחלט על כבילת קטין עצור אם ניתן להשיג את מטרת הכבילה בדרך שפגיעתה בקטין פחותה, וכבילתו תהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור, כאשר בקבלת החלטה על כבילתו של קטין יובאו בחשבון גילו והשפעת הכבילה על שלומו הגופני והנפשי.
יצוין כי בעקבות עתירה לבג"ץ בנושא כבילתם של עצורים בבתי המשפט, עודכנה פקודת הנציבות מס' 04.15.01 באופן שהובהר בה כי אין לכבול אסיר באולם בית המשפט, אלא בהתקיים חשש הנובע מסוג העבירות בהן הורשע וממידת מסוכנותו הפרטנית.
בפסק הדין שניתן בעתירה זו הדגיש בית המשפט העליון כי ככלל אין לכבול עצור באולם בית המשפט, וכי כבילה זו כרוכה בפגיעה בכבודו ובהשפלתו של העצור, וזאת בין אם מדובר בכבילת העצורים בידיהם ובין אם מדובר בכבילת רגליהם. עוד עמד בית המשפט העליון בפסק הדין על כך שבהינתן חשש לקיומה של מסוכנות בהתאם לחריגים המנויים בחוק, על צוות הליווי לפנות לשופט, להציג בפניו את המידע הרלוונטי, על מנת שזה ישקול את הפעלת הסמכות להורות על הסרת הכבילה בהתאם לסעיף 9א(4) לחוק המעצרים וסעיף 11א(4) לפקודת בתי הסוהר. בית המשפט הדגיש בעניין זה כי אין להמתין להעלאת הסתייגות העצור או סנגורו לכבילה, וכי האחריות ליזום את הפנייה לבית המשפט מוטלת על צוות הליווי.
בדומה לממצאים שעלו בדוחות של הסניגוריה הציבורית משנים קודמות, גם בביקורים שנערכו במהלך השנים 2019-2020 נחשפה מציאות המנוגדת לחוק, שבה מופר האיזון שקבע המחוקק בין הרצון למנוע פגיעה שאיננה מידתית בזכויותיו החוקתיות של אדם ומניעת השפלתו בפרהסיה הנובעת מעצם הכבילה, לבין צרכי ביטחון וסדר ציבורי. הממצאים מראים, שבמקרים רבים מובלים כלואים כשהם כבולים בידיהם ו/או ברגליהם במסדרונות בתי המשפט אל אולמות הדיון כשהם חשופים לעיני ציבור המתדיינים והמבקרים, באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודם ולהשפילם בפומבי.
ממצאי הביקורים, אשר נערכו ברובם טרם מתן פסק הדין בנושא על ידי בית המשפט העליון, העלו כי בחלק מהמתקנים מוחזקים הכלואים כבולים גם בתוך אולמות בית המשפט, וכי פעמים רבות הכבילה נעשית באופן גורף וללא הפעלת שיקול דעת. כעולה מפסק הדין האמור, וגם כאשר מדובר בכבילת רגליהם של העצורים בלבד, מדובר בהפרה של הוראות החוק, על פיהן ככלל אין לאזוק כלואים במקום ציבורי אלא במקרים החריגים הקבועים בחוק, ובכפוף לבחינת הצורך באיזוק בנסיבות המקרה.
התרשמותה של הסניגוריה הציבורית היא כי בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון חל שיפור ניכר בכל הנוגע להקפדה על נוהלי כבילת העצורים באולמות בתי המשפט על ידי צוותי הליווי של שירות בתי הסוהר. בנוסף, ובין היתר גם בעקבות הנחיה שניתנה למשמר בתי המשפט על ידי הנשיאים או סגניהם בחלק מבתי המשפט בארץ לפיה אין להכניס עצורים כבולים דרך הכניסה הראשית של בית המשפט ויש להובילם דרך כניסת העצורים הייעודית, מסתמן שיפור גם בכל הנוגע לעצורים המובאים לבתי המשפט על ידי משטרת ישראל. התופעה הפסולה של הובלת עצורים במסדרונות בתי המשפט ובשטחיהם הציבוריים כשהם כבולים צומצמה בחלק מהמקומות, ובמיוחד באלה שבהם ניתנה ההנחיה הנזכרת.
ב-6 מתקני מעצר בהם ביקרו נציגי הסניגוריה הציבורית נמצאו כשלים בנושא כבילה של כלואים במקומות ציבוריים.
בבית משפט פתח תקווה נמצא כי מספר עצורים אשר הובאו לדיון על ידי משטרת ישראל, הובלו כשהם כבולים בידיהם וברגליהם דרך הכניסה הראשית ובמסדרונות בית המשפט. זאת, אף על פי שמבירור שנערך עם סגל מתקן המעצר עלה כי לא הייתה מניעה להוביל את העצורים דרך המתקן והמעלית החבויה מעיני הציבור המיועדת לשם כך. רק לאחר שאחד הסנגורים פנה לבית המשפט בעניין, הורה בית המשפט ליחידה החוקרת להתיר את האיזוק ולחלופין, להוריד את העצורים למתקן המעצר.
בנוסף נמצא כי ככלל הכלואים מובאים ממתקן המעצר באמצעות מעלית ייעודית כשהם כבולים בידיהם וברגליהם. טרם הכניסה לאולם בית המשפט מתירים את אזיקי הידיים אך לא את אזיקי הרגליים. המבקרים סברו כי יש מקום להנחות את צוות המתקן להתיר, כעניין שבשגרה, גם את כבלי הרגליים לכלואים בזמן שהייתם באולמות, ולהרחיב משמעותית את שיקול הדעת בהתרת האזיקים במהלך העלאת העצורים לאולמות, בפרט כשמדובר בעצורים קטינים.
בבית משפט מחוזי מרכז נמצא כי הכלואים מובאים אל אולמות המשפט באמצעות מעלית ייעודית וחבויה מעיני הציבור כשהם כבולים בידיהם וברגליהם. למבקרים נמסר כי אזיקי הידיים מוסרים טרם כניסה לאולם בית המשפט, אך אזיקי הרגליים נותרים במהלך הדיון. המבקרים סברו כי מדובר בפרקטיקה פסולה המנוגדת להוראות החוק בנושא. יש להקפיד על יישום הוראות החוק, במסגרתן קבע המחוקק את האיזון הראוי בין הגנה על זכויות הכלוא ומניעת השפלתו בפרהסיה לבין צרכי ביטחון וסדר ציבורי.
בהיכל המשפט בחיפה עלה כי על פי רוב איזוק הרגליים של הכלואים אינו מוסר טרם הכניסה לאולם בית המשפט, כך שהכלואים שוהים באולם כשהם כבולים ברגליהם, בניגוד להוראות החוק. המבקרים סברו כי אין די בהסרת אזיקי הידיים תוך הותרת האדם אזוק ברגליו, כדי לענות על דרישת החוק, וכי יש להתיר את הכבילה ברגלי הכלואים במהלך שהייתם באולמות הדיונים.
גם בבית המשפט בקריות עלתה תמונת מצב דומה. למבקרים נמסר כי בטרם הכניסה לאולם בית המשפט מוסרים כבלי הידיים של הכלואים, והם נותרים אזוקים ברגליהם. ככל שבית המשפט מורה ליחידת הליווי להסיר את האיזוק שעל רגלי הכלוא, צוות הליווי עושה כן. המבקרים סברו כי ככלל יש להסיר את האיזוק גם מרגלי הכלואים, ולא להסתפק רק בהסרת כבלי הידיים, בהתאם להוראות החוק בנושא.
בבית המשפט המחוזי בירושלים המבקרים התרשמו כי הכלואים מובלים ממתקן המעצר אל אולמות הדיונים כשהם על פי רוב כבולים בידיהם וברגליהם ומובלים בצורה זו במסדרונות בית המשפט, חשופים לעיני כל. זאת, מכיוון שמבנה בית המשפט במצבו הנוכחי לא מאפשר מעבר נפרד של אנשי יחידת נחשון עם הכלואים. אף על פי שלמבקרים נמסר כי ביחס לכל אחד מהכלואים מופעל שיקול דעת פרטני באשר לשאלה האם לכבול אותו בעת הובלתו לאולם, נמצא כי ברירת המחדל היא כבילה של הכלואים בידיים וברגליים. כך, המבקרים פגשו במהלך הביקור בעצור מבוגר בן 75 ,שמנתוניו כפי שנמסרו למבקרים לא עלתה הצדקה לכבילה בהתאם למקרים המפורטים בחוק. עם זאת, העצור מסר למבקרים כי נכבל בידיו וברגליו.
בבית משפט השלום בירושלים נשמעו תלונות מצד כלואים על כך שנכבלו באופן שכרוך בסבל וכאב. הכלואים הציגו למבקרים סימנים אשר נותרו בידיהם, אשר לדבריהם הם תוצאה מכך שסגל הליווי משך בחוזקה בשרשראות האזיקים, בעודם נתונים באזיקי הידיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה