ו.5 .מחסור במסגרות תעסוקה
לשילובם של אסירים במסגרות תעסוקה בזמן ריצוי המאסר ישנה חשיבות רבה, שכן יש בכך לתרום באופן משמעותי להליך שיקומם. הכשרה מקצועית וניסיון תעסוקתי תורמים להשתלבותו של האסיר בחברה לאחר השחרור ולצמצום שיעורי המועדות. נוסף על כך, התעסוקה תורמת לשיפור הדימוי העצמי של האסיר ולמיצוב חברתי ומעמדי של האסיר כאדם עובד. כמו כן, השילוב במסגרת תעסוקתית תורם לשיפור מצבו הכלכלי של האסיר ומאפשר לו להיטיב את הקיום היומיומי בתקופת המאסר ולעיתים אף לסייע למשפחתו.
הנושא של תעסוקת אסירים מוסדר כיום בדין באופן חלקי בלבד. סעיף 48(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 קובע כי אסיר חייב בעבודה לפי פקודת בתי הסוהר והתקנות על פיה. תקנות בתי הסוהר קובעות עקרונות יסוד ביחס לעבודת אסירים, ביניהן תקנה 15 הקובעת כי "עבודת אסיר תכוון ככל האפשר לשיקומו", ותקנה 16 הקובעת כי "כל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו". עקרונות אלו באים לידי ביטוי גם בפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.62.00 שכותרתה "כללים בדבר העסקת אסירים בבתי סוהר ומחוץ להם", הקובעת את המטרות, היעדים ודרכי ההפעלה בכל הכרוך בתעסוקת אסירים. ב-2001 פסק בג"ץ כי הדין המצוי בנושא תעסוקת אסירים מסדיר את הנושא באופן חלקי בלבד, ומותיר למעשה עניינים חשובים בלא הסדר כיאות. בעקבות פסק הדין מינה שר המשפטים דאז צוות בין-משרדי לשם בחינת הנושא. המלצות הצוות הבין-משרדי, אשר הוגשו בנובמבר 2004 ,התייחסו לצורך בשינוי הפקודה והסדרת ההיבטים השונים של נושא תעסוקת אסירים תוך שמירה על כבוד האסיר והגשמת תכלית השיקום העומדת במרכז ההסדר בדבר תעסוקת אסירים. במהלך השנים נעשו מאמצים שונים להסדרה כוללת של תעסוקת האסירים בחקיקה, ובחודש מאי 2016 אף פורסם תזכיר חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תעסוקת אסירים), התשע"ו-2016 ,אולם הליכי החקיקה לא קודמו מאז.
מהביקורים שנערכו על ידי נציגי הסניגוריה בשנים 2019-2020 עלה כי מסגרות התעסוקה הקיימות הן מצומצמות, וכי במקרים רבים רק חלק קטן מהכלואים בבתי הסוהר משולבים במסגרת תעסוקתית. כמו כן רבות מהמסגרות הקיימות כוללות עבודה יצרנית פשוטה אשר אינה מקנה לאסירים כלים שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה. אמנם, ישנו ערך שיקומי בעצם ההשתלבות במסגרת תעסוקתית, גם כאשר מדובר בעבודות שירותים ועבודות ייצור פשוטות, שכן יש בכך כדי להקנות לאסיר הרגלי עבודה ויכולות התמדה והשתלבות במסגרת. עם זאת, הסניגוריה הציבורית סבורה כי לצד מסגרות אלו יש לפתח מסגרות תעסוקה משמעותיות אשר יקנו לאסירים כלים מקצועיים שיאפשרו להם להשתלב בפועל בקהילה ובשוק העבודה. כמו כן יש לפעול להרחבת מסגרות התעסוקה ולשילובם של כלואים נוספים במערך התעסוקה.
בביקורים הרשמיים שנערכו על ידי אנשי הסניגוריה הציבורית בשנים 2019-2020 ,ב-4 מתקני כליאה נמצא כי קיים מחסור במסגרות תעסוקה וכי אין די במסגרות הקיימות על מנת לספק לכלואים כלים משמעותיים לשם שילובם בחברה.
בבית סוהר רימונים התרשמו המבקרים כי אפשרויות התעסוקה הקיימות במתקן הן מצומצמות ונותנות מענה רק לחלק קטן מהכלואים השוהים במקום. כך, במועד הביקור שהו בבית הסוהר 972 כלואים, ואילו מפעל התעסוקה יכול להכיל עד 200 עובדים, כשבמועד הביקור היו משולבים בתעסוקה במפעל 180 כלואים. רבים מהכלואים הלינו על היעדר אפשרויות תעסוקה, ועל כך שבקשותיהם להשתלב בתעסוקה לא זכו למענה. המבקרים סברו כי יש להרחיב את אפשרויות התעסוקה וכן להקפיד על תפוסה מלאה של אפשרויות התעסוקה הקיימות. בנוסף, כלואים המשולבים בעבודה במפעל הלינו על השכר הנמוך אותו הם מקבלים בתמורה לעבודתם, ומסרו כי גובה השכר עומד על כ-20-30 ₪ ליום עבודה במשרה מלאה. בביקור במחלקת ״אביב״ (טיפול באלימות כללית) עלו תלונות מצד הכלואים כי השכר המתקבל בעבודה נמוך במיוחד ואינו הולם את מחירי המוצרים בקנטינה.
בבית סוהר השרון עלתה תלונה מצד אחד הכלואים על כך שלא שולב בתעסוקה על אף פניותיו בנושא. במועד הביקור התברר כי הכלוא לא שולב מחר שהמפעל מצוי בתפוסה מלאה.
בבית מעצר תל אביב נמצא כי המפעל אשר פעל במקום נסגר, וכי אפשרויות התעסוקה במתקן הן מצומצמות. אפשרויות אלו כוללות בעיקר עבודות תחזוקה ושירותים, עבורן משתכרים הכלואים שכר העומד על כ-15 ₪ ליום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה