עיקרי הדוח
צפיפות קשה במתקני הכליאה
בפסיקת בית המשפט העליון בעניין שטח המחיה מיום 17.6.13 נקבע כי על המדינה להעמיד לכל כלוא שטח מחיה שלא יפחת מ-5.4 מ"ר )כולל שירותים ומקלחת(. בית המשפט העליון קבע הסדר מדורג, במסגרתו על המדינה לעמוד ביעד זה בשתי פעימות שייפרסו על פני שנה וחצי ממועד מתן פסק הדין. על אף מספר ארכות שניתנו על ידי בית המשפט, המדינה טרם עמדה ביישום הפעימה השנייה, והבהירה לבית המשפט כי לעת הזו רק בכ-%40 ממקומות הכליאה שטח המחיה המינימאלי לאסיר עומד על 5.4 מ"ר כפי שנקבע בפסק הדין.
שטח המחיה המינימאלי לאסיר עומד כיום על 3 מ"ר בלבד. רובם של האסירים אינם זוכים לשטח המחיה המינימלי הקבוע בתקנות.
שטח המחיה המינימאלי לאסיר במתקני הכליאה בישראל רחוק מן הסטנדרט המקובל במדינות מערביות, שנע בין 6 ל-12 מ"ר, ובממוצע עומד על 8.8 מ"ר לאסיר.
ב-14 מהמתקנים בהם נערכו ביקורים רשמיים בשנים 2019-2020 התרשמו המבקרים שעל אף יישומו של השלב הראשון בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין בג"ץ שטח המחיה, בחלק מן האגפים מוחזקים הכלואים בתנאי צפיפות קשה.
ברבים מהמתקנים בהם ביקרו נציגי הסניגוריה נמצא כי שטח המחיה לאסיר אינו עולה על 3.6 מ"ר (ללא שטח השירותים).
בחלק ממתקני הכליאה נמצא כי על מנת לעמוד ביעדי פסיקת בית המשפט העליון, הופחתו מספר הכלואים המוחזקים בתא, אך מספר המיטות בתא נותר כשהיה. משכך, בתאים אלו עדיין מורגשת תחושת צפיפות.
הצפיפות השוררת במתקני הכליאה בישראל מהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם של הכלואים – בכבודם, בפרטיותם ובבריאותם. פגיעה זו מתעצמת לנוכח תנאי המחיה הקשים ממילא אשר מאפיינים את רבים ממתקני הכליאה.
סד הזמנים שנקבע בבג"ץ שטח המחיה שיקף את הצורך במציאת פתרון קונקרטי למצוקת הכלואים בטווח הזמן הקרוב, ויש להצר על התמהמהות הרשויות האמונות על הטיפול בסוגיה.
הסניגוריה הציבורית סבורה כי על מנת לעמוד ביעדי פסיקת בית המשפט העליון, על המדינה לבחון פתרונות שנוגעים ישירות למדיניות הכליאה, בדמות פיתוח וקידום חלופות מעצר ומאסר. פתרונות אלה אינם רק יעילים וקלים ליישום, אלא גם מבטאים את ההבנה כי הקטנת שיעורי הכליאה עולה בקנה אחד עם תכליות המעצר והענישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה