ה. שימוש בכבילה באופן לא מידתי
תקנה 22 לתקנות בתי הסוהר קובעת כי מפקד בית הסוהר רשאי להורות על שימוש באמצעי ריסון נגד אסיר כאשר הדבר הכרחי כדי למנוע אותו מלהתפרע, להזיק לעצמו או לאחרים או לגרום נזק לרכוש. כן קבוע כי הריסון לא יעלה על 24 שעות, אלא באישורו של רופא, וכי יש לתעד כל שימוש באמצעי ריסון. פקודת נציבות 04.15.00 "אמצעי ריסון" מפרטת את אמצעי הריסון בהם ניתן להשתמש, בהם כבילת ידיים ורגליים, שימוש בשרוול כבילה וכבילה למיטה בידיים וברגליים. על פי הפקודה, אין להשתמש באמצעי ריסון כאמצעי ענישה כלפי האסירים. כמו כן קובעת הפקודה כי כבילת אסיר למיטה היא אמצעי הריסון החמור ביותר, ויש לעשות בו שימוש רק לאחר שמוצו אמצעי הריסון הקלים יותר. על הגורם המוסמך לבחון את נחיצות המשך הכבילה לא יאוחר מ - 8 שעות ממועד תחילתה.
ב - 7 מתקני כליאה בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית נמצאו ליקויים הנוגעים לאופן - השימוש הנעשה בכבילה למיטה, לרבות מקרים המעוררים חשש ממשי שהשימוש בכבילה נעשה שלא כחוק למטרות ענישה. באחד מהמקרים נמצא כי הכבילה נעשתה על רקע מצבו הנפשי של הכלוא, וזאת תחת מתן טיפול רפואי המתאים לו, במסגרת בית הסוהר או במחלקות הפסיכיאטריות במב"ן. עוד יצוין, כי בבתי סוהר רבים נמצא כי יומן הכבילה, אשר נועד לתעד את החלטות הכבילה של כלואים למיטה, לא עודכן כראוי.
יודגש כי מדובר באמצעי אשר פוגע אנושות בזכויות יסוד של הכלואים, ויש לעשות בו שימוש במקרים חריגים בלבד ובהיעדר אפשרות לעשות שימוש באמצעים פחות פוגעניים. כמו כן, על השימוש באמצעי הכבילה להיעשות למשך זמן קצר ככל הניתן, ורק בהתאם לעילות הקבועות בתקנות. בוודאי שאין לעשות שימוש באמצעי זה ככלי ענישתי, וכן אין באמצעי זה כדי להוות חלופה לטיפול נפשי. מעבר לכך, ישנה חשיבות ראשונה במעלה לניהול יומן כבילה מסודר, שמטרתו לשמש ככלי לביקורת ולמעקב אחר אמצעי ריסון חריג זה. תיעוד הלוקה בחסר אינו מאפשר מעקב אחר שימוש בכבילה, תדירותה והצורך בה, ובמצב דברים זה נגרמת פגיעה של ממש בזכויותיהם של הכלואים.
בבית סוהר איילון נמצאו ליקויים חמורים באופן התיעוד של הכבילות. היומן היה חסר במידע רלוונטי ומהותי ולא נוהל באופן אחיד וברור, כך שלא ניתן היה לעקוב אחר האירועים כראוי. בחלק מהאירועים המתועדים נשמטו פרטים בסיסיים ומהותיים כגון סיבת הכבילה ומשך הזמן בו נותר הכלוא כבול. כן נמצא חוסר התאמה בין יומן הכבילות ליומן הראשי של האגף, לרבות התיעוד הנוגע לפעולות השונות שנערכו במהלך הכבילה, כגון מתן מזון, מתן אפשרות להתפנות, אפשרות לעשן ועוד. בדומה ליומן הכבילה, נמצא כי גם היומן הראשי של האגף היה בלתי קריא והמבקרים התרשמו כי התיעוד ביומנים נערך כלאחר יד, מתוך רצון לצאת ידי חובה ולא לצורך מעקב שוטף על הכלואים הכבולים. כך למשל, בבדיקה אקראית שערכו המבקרים ביומן הכבילה, נמצא תיעוד לכבילה של כלוא אשר נכבל ביום 30.3.2016 , מבלי שתועדה כל אינדיקציה למועד שחרורו מהכבילה. היעדר פירוט זה מעלה את החשש כי הכלוא נותר כבול לאורך זמן רב, בניגוד לקבוע בתקנות. בנוסף נמצא כי במקרה אחר כלוא נכבל על רקע מצבו הנפשי, וזאת חלף מציאת פתרון הולם ומידתי למצבו. מעיון ביומן הכבילה עולה חשש לשימוש תדיר בכבילות. כך נמצא כי בשלושת החודשים שקדמו למועד הביקור (מיום 2.3.2016 ועד ליום 6.6.2016) נעשה שימוש באמצעי הכבילה 20 פעמים.
הדבר חמור במיוחד לאור היעדר תיעוד ראוי כאמור, שכן במצב זה ישנו קושי ממשי לעקוב אחר משך הכבילות והסיבות להן. 101 יצוין כי נושא זה נדון בהרחבה במסגרת דוחות המבקרים הרשמיים בשנים 2015-2014 .
עם זאת, המבקרים התרשמו כי לא נעשה דבר לשם שיפור המצב.
בבית סוהר מעשיהו התרשמו המבקרים כי אף על פי שחל שיפור באופן ניהול יומן הכבילות ביחס לליקויים שעלו במהלך ביקור קודם, התיעוד עדיין אינו מלא. בפרט נמצא כי התיעוד לוקה בחסר בכל הנוגע לפירוט הסיבות בגינן נעשה שימוש באמצעי הכבילה. במצב זה, העלו המבקרים חשש שמא השימוש בכבילה נעשה לעיתים למטרות ענישה. כך למשל, הבחינו המבקרים כי באחד המקרים צוין כי הכלוא נכבל לאחר שלכלך את תאו בצואה.
המבקרים סברו כי ראוי שתהיה הקפדה יתרה על ציון סיבת הכבילה בכדי שניתן יהיה לבחון ולנהל ביקורת אפקטיבית על אופן השימוש באמצעי זה. בנוסף, מעיון ביומן הכבילה נמצא כי בתקופה שקדמה לביקור נערכו כבילות באופן כמעט יומיומי.
בבית סוהר שיקמה עיינו המבקרים ביומן הכבילות, ממנו עלה כי בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2016 נערכו 6, 11 ו - 12 כבילות בחודש בהתאמה. נמצא כי השימוש בכבילות נעשה במקרים של הפרות סדר כגון שריפת שמיכה, השתוללות, טעמי ביטחון ועוד. ברוב המוחלט של המקרים הכבילה נערכה למשך 24 שעות, כאשר מפקד הכלא מסר כי נעשית הערכת מצב לאחר שמונה שעות לכל היותר.
בבית מעצר תל אביב המבקרים התרשמו כי יומן הכבילה אינו מדויק ומכיל דיווחים שגויים. בבדיקה אקראית שערכו המבקרים נמצא כי לגבי אחד הכלואים תועדו שתי כבילות רצופות באותו יום, מבלי שתועד שחרור מכבילה ביניהן. באופן דומה תועדו שני שחרורים רצופים מכבילה מבלי שתועדה הוראה על המשך הכבילה.
במהלך הביקור התייחס מפקד בית המעצר לסוגיית כבילת עצורים שבית המשפט הורה כי יהיו עצורים עד תום ההליכים בתנאי אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לפי סעיף 16 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991. לדברי מפקד המתקן, על פי הנחיות ופקודות שב"ס, ככלל, יש לכבול עצורים - עד תום ההליכים הנמצאים בבתי חולים ומקומות ציבוריים. עוד לדבריו, הגורם שמחליט על הכבילה הוא מפקד בית המעצר או סגנו, אשר עושים הערכת מצב פרטנית שמועברת לאישור מפקד המחוז. יובהר כי התנהלות זו, כפי שנמסרה למבקרים על ידי מפקד בית המעצר, מנוגדת לאמור בסעיף 2א לחוק המעצרים, וכן לסעיף 11א לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.15.01 "כבילת אסיר במקום ציבורי", אשר קובעים כי ככלל כלוא לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא בהתקיים אחד החריגים המנויים בחוק.
כמו כן, גם בהתקיים אחד החריגים (למשל, כאשר מדובר בעבירות המקימות חזקת מסוכנות), החוק והפקודה מחייבים לבחון אפשרות שלא לכבול את הכלוא, אלא אם כן מתקיים חשש מבוסס לאחת מעילות הכבילה (הימלטות, גרימת נזק לגוף או לרכוש וכיו"ב). יוער, כי הסניגוריה הציבורית נתקלה במספר מקרים במחוז תל אביב בהם עצורים שהיו באחריות משטרת ישראל לא נכבלו בעודם בבתי חולים פסיכיאטריים, אולם מרגע שנעצרו עד תום ההליכים והועברו לאחריות בית המעצר, הוחלט לכבול אותם מבלי שאירע כל אירוע חריג המצדיק זאת. מקרים אלה זכו לביקורת מצד בית המשפט וראוי כי המסר יופנם, באופן בו שב"ס יחדל מלכבול עצורים בבתי החולים באופן גורף וכברירת מחדל.
בבית סוהר אופק הלין אחד הקטינים על כך שבימים בהם הוא אינו מעוניין לקחת חלק בפעילויות החינוך, הוא מועבר לאגף אחר שם הוא נותר אזוק למשך מספר שעות. מבירור עם מפקד בית הסוהר נמסר כי במקרים בהם נער מסרב לצאת לחינוך תוך התפרעות או עשיית פרובוקציה, הוא מועבר לאגף עצורי הימים(אגף 31), שם הוא נדרש למלא חוברת עבודה. לדבריו, אמצעי זה נועד לגייס את הקטינים להשתלב בחינוך. הקטינים נאזקים עם יציאתם מהאגף, אך האיזוק מוסר בכניסה לאגף 31. עם זאת, נמסר כי אם הקטין ממשיך להתפרע הוא נאזק שוב.
במהלך ביקור נוסף שנערך בדצמבר 2016 נמצא כי ביומן הכבילה תועדו שני מקרים בהם נכבלו קטינים למיטה למשך תקופות ארוכות. באירוע אחד נכבלו שני קטינים למיטה למשך 37 שעות, בעקבות אירוע הצתה. על פי היומן, הקטינים שוחררו מדי ארבע שעות למשך שעתיים ואז נכבלו שוב. באירוע נוסף שהתרחש מספר ימים לאחר מכן נכבלו שני נערים למשך עשר שעות רצופות. למבקרים נמסר על ידי מפקד בית הסוהר כי הכבילה באירוע הראשון נעשתה על פי הנהלים, ובהתאם לכך הערכה בדבר מצבו של הקטין נערכה לאחר ארבע שעות בהן היה כבול. כן נמסר כי הכבילה באירוע השני נעשתה בשעת לילה מאוחרת ונמשכה בשעה שהקטינים ישנו, ועל כן הוסרה רק בבוקר שלמחרת על מנת שלא להעיר את הקטינים.
המבקרים סברו כי מדובר באירועים חמורים אשר מעלים חשש לשימוש באמצעי ריסון שלא למטרות המותרות, אלא כאמצעי ענישה. ביחס לאירוע הראשון, לא ברורה ההצדקה להמשך הכבילה לאחר שהקטינים היו משוחררים למשך כשעתיים. כמו כן, לו היה מדובר בצורך ממשי בנקיטת אמצעי ריסון בשל התנהגות מסכנת של כל אחד מהקטינים, הרי שהתרתם מהכבילה הייתה אמורה להסתיים בהתאם למצבו של כל אחד מהם, ולא בו זמנית לאחר 37 שעות. ביחס לאירוע השני סברו המבקרים כי ההסבר שניתן על ידי גורמי בית הסוהר אינו מספק, וקשה להניח כי הקטינים העדיפו לישון כשהם כבולים באי נוחות. מכל מקום, היה על גורמי שב"ס לבחון את נחיצות המשך הכבילה לאחר 8 שעות, בהתאם לקבוע בפקודה. בנוסף עלו תלונות בקרב הקטינים על כך שהשימוש באמצעי כבילה נעשה באופן שכיח, בתגובה לכל הפרעה מצדם.
בבית סוהר מג"ן מב"ן נמצאו פגמים באופן בו מתבצעות הכבילות במחלקה הסגורה. המבקרים התרשמו כי החדרים המשמשים לכבילה אינם ייעודיים לכך, שכן אין בהם חלונות שקופים וקרבה קבועה לצוות הסיעודי אשר מאפשרים השגחה צמודה על הכלוא. כמו כן, ראש המיטה צמוד לקיר באופן אשר מונע גישה נוחה לראש, הדרושה במצבי חירום. במצב הנוכחי במקרי חירום הצוות נאלץ להוריד את החולה לרצפה, למשל כאשר יש צורך בהחייאה. כמו כן, התאים המשמשים לכבילות נעדרי גירויים לחלוטין, ואין בהם אפילו שעון אשר יכול להעניק לכלוא הכבול תחושת זמן. למבקרים נמסר כי הדבר נובע מחשש לוונדליזם, אך המבקרים סברו כי טעם זה אינו סביר וכי ניתן להתגבר על חשש זה באמצעים פשוטים.
במתקן משמורת סהרונים עיינו המבקרים ביומן תא ההפרדה והבידוד. נמצא כי בארבעת החודשים שקדמו לביקור תועד אירוע יחיד בו נעשה שימוש בכבילה. במקרה זה הכבילה נעשתה למשך שלוש יממות שלמות רצופות.
למבקרים נמסר כי הכבילה הוסרה מהמוחזק רק לצורך מקלחת, ומיד לאחריה נכבל שוב. שימוש בכבילה למשך פרק זמן כה ממושך הוא בלתי סביר, וכרוך בפגיעה חמורה בזכויות האסיר. על הגורמים המוסמכים במתקן לערוך בחינה בדבר נחיצות הכבילה בהתאם לקבוע בתקנות, ולבחון אפשרות לעשות שימוש באמצעי פוגעני פחות במידת הצורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה