"כלל גדול בידינו, כי כל זכות מזכויות האדם באשר הוא אדם שמורה לו, גם כאשר נתון הוא במעצר או במאסר, ואין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול הימנו זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה הימנו, או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין".
מהאמור בדוח זה עולה שבמתקנים שבאחריות שירות בתי הסוהר, אשר נבדקו במהלך שנת 2016 על ידי אנשי הסניגוריה הציבורית, אותרו מספר הפרות קשות של זכויות כלואים. התמונה המצטיירת בחלק מבתי הסוהר היא עגומה:
תנאי הפרדה ובידוד קשים; צפיפות בלתי נסבלת; שימוש לא מידתי בכבילה; תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע ובעיית מזיקים; תנאי מזג אוויר ואוורור בלתי נאותים; מחסור בציוד בסיסי לאסירים; ליקויים בקשר לאיכות המזון וכמותו; ליקויים במתן טיפול רפואי ועוד. ליקוי מדאיג נוסף שנמצא במתקני שב"ס בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית קשור לפן הטיפולי סוציאלי, והוא מתבטא, בין היתר, במחסור - בעובדים סוציאליים ביחס למספר האסירים; בשלילת טיפול סוציאלי לאוכלוסיית האסירים הביטחוניים ולחלק ניכר מדוברי השפות הזרות; בליקויים הנוגעים למסגרות החינוך והפנאי ובמחסור ניכר במסגרות תעסוקה. יודגש, כי הליקויים בתחומים אלה אינם מתיישבים כלל עם מטרות הכליאה, שאינן רק הרחקה מן החברה כי אם גם מתן הזדמנות לשיקום, למניעת חזרה עתידית על עבירות ולשילוב נורמטיבי בקהילה. כמובן, שיקום אינו אמצעי המועיל רק לפרט, האסיר, כי אם לחברה כולה, אשר יוצאת נשכרת ממניעה של עבריינות חוזרת.
מטבע הדברים דוח זה, המסכם 36 דוחות פרטניים, מפנה את הזרקור בעיקר לליקויים שנמצאו. הדוחות הפרטניים מציגים תמונה מלאה יותר באשר לכל מתקן ומתקן תמונה הכוללת לעיתים גם היבטים חיוביים של שיפור ושל מאמץ להביא לפתרונות הולמים. נבקש לציין לטובה כי בעקבות הדוחות המסכמים הקודמים שהוציאה הסניגוריה הציבורית, ניכר שיפור מסוים בתנאי המחייה בחלק מהמתקנים. כפי שניתן להיווכח גם מהתגובות שהובאו בהערות השוליים, חלק לא מבוטל מן הליקויים תוקנו מייד בעקבות הביקורת, ועל כך יש לברך.
התרשמנו מאוד מן הרצינות בה התייחס שירות בתי הסוהר לאמור בדוחות אלה, ואנו מקווים כי סיכום ממצאי הביקורים שערכו אנשי הסניגוריה הציבורית גם בדוח הנוכחי, יסייע לגורמים הרלוונטיים במציאת פתרון הולם לטיפול בליקויים הקיימים כיום, ובפרט באותם ליקויים חמורים הדורשים מענה מיידי.
באשר למתקני המעצר שבבתי המשפט ברחבי הארץ, מממצאי הביקורים שנערכו בשנת 2016 עולה תמונה קשה לגבי תנאי ההחזקה של עצורים ואסירים במתקנים אלה. בין היתר, נמצא כי בחלק ממתקני המעצר שוררת צפיפות בלתי נסבלת; כי רוב רובם של המתקנים מאופיינים בתנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; כי קיימים ליקויים רבים במצבם של השירותים; כי במקומות רבים לא קיימים תנאים לקיומם של מפגשי עורך עו"ד לקוח באווירה מכובדת ובטוחה, מצב המוביל לפגיעה בזכות ההיוועצות, ועוד.
הניהול השוטף של ליווי הכלואים לבתי המשפט על ידי שב"ס בשנת 2016 עודנו מתאפיין בליקויים רבים המביאים לפגיעה חמורה בזכויותיהם של כלואים, כגון טלטולם בדרכים במשך שעות רבות, והארכת משך שהייתם במתקני המעצר שבבתי המשפט מעבר לנדרש להליך המשפטי בעניינם. כל זאת, בתאי מעצר קטנים וצפופים שאינם מיועדים אלא להחזקת עצורים מעטים ולשעות בודדות. לכך יש להוסיף, כי הן סדרי הליווי אל מתקני המעצר והן סדרי הליווי אל אולמות הדיון שבתוך המתקנים עצמם, גורמים במקרים לא מעטים להובלת כלואים כשהם אזוקים לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם. פגיעה זו מתעצמת כאשר מדובר בעצורים שהם קטינים או בעלי מוגבלויות.
לא אחת עמדו בתי המשפט על חשיבות ההקפדה על תנאי כליאה הולמים של כלואים. כב' השופטת פרוקצ'יה עמדה על כך שאין להקשות על אסיר את תנאי מאסרו כגמול או כנקמה על העבירות בגינן הוא נכלא, באומרה:
"התפיסה החוקתית המעגנת את זכויות האדם במעמד נורמטיבי עליון מקרינה ואוצלת גם על זכויות האדם של האסיר, ועל יכולתו לממשן במסגרת הכלא. ביסוד השיטה החוקתית בישראל מובנית ההנחה כי אין לשלול או לגרוע מזכויות יסוד הנתונות לאדם אלא אם כן קיים אינטרס נוגד מוכר, פרטי או ציבורי, רב משקל במידה כזו, המצדיק זאת. הנחה זו פועלת גם בתחום ענישת עבריינים. משמעותה היא כי ההגנה על זכויות אדם ניתנת גם לאסירים לאחר ענישתם, ופגיעה בהם אפשרית רק מקום שאינטרס ציבורי נוגד בעל משמעות כבדת משקל, מצדיק זאת. פגיעה כזו מוכרת אך במידה הנדרשת לצורך השגת האינטרס הנוגד, ולא מעבר לכך ... ראוי להדגיש כי ההגבלות על זכויות האדם המוטלות על ידי הרשות הציבורית לא נועדו להוסיף מרכיב ענישה לעונש שנגזר. תכליתן אינה להוסיף חומרה לגזירה העונשית שהוטלה על האסיר כמטרה העומדת לעצמה. מטרתן אינה לנקום באסיר על פשעיו, בגינם נגזר עליו עונש מאסר, או להקשות עליו את תנאי מאסרו, כגמול על מעשיו הנפשעים. מקום שזו תכליתן של ההגבלות, הן עלולות שלא לעמוד במבחן החוקתיות, משאין זו תכלית ראויה. הגבלה שאינה מתחייבת מהגשמת תכלית המאסר, ואינה נעוצה באינטרס ציבורי לגיטימי אחר, מהווה, הלכה למעשה, הטלת אמצעי ענישה נוסף על האסיר, בגין העבירה שבה הורשע. הגבלה כזו המוסיפה על מידת העונש שהושת על האסיר, חורגת מסמכות הגבלת זכויות האסירים המוקנית לשירות בתי הסוהר. היא חורגת מעקרונות הענישה הפלילית, ובראשם עיקרון החוקיות ... לפיו אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם נקבעו בחוק או על פיו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה