אגפי שיקום
חלק מבתי סוהר כוללים אגפי שיקום שבהם שוהים אסירים לקראת סיום תקופת מאסרם. אסירים אלה יוצאים בבוקר לעבוד מחוץ לבית הסוהר, ובשעות אחר הצהריים, הם משתתפים בתוך בית הסוהר בקבוצות טיפוליות המכינות אותם לקראת שחרורם מהמאסר. השהייה באגפי השיקום נועדה לשמש גשר בין חיי בית הסוהר לחיי הקהילה, תוך עידוד השתלבות בעבודה. ב-2012 היו בשב"ס ארבעה אגפי שיקום, ותקן הכליאה בהם היה ל-173 אסירים.
בתקנות ובפקודת הנציבות נקבע מי האסירים אשר יכולים לשהות באגפי השיקום. לפי התקנות, נציב שב"ס רשאי לאשר יציאתו של אסיר לעבודה מחוץ לכותלי בית הסוהר כמפורט להלן: אסיר שריצה לפחות רבע מתקופת מאסרו, רשאי הנציב לאשר לו לצאת מבית הסוהר לעבודת שיקום בהשגחה בתקופה של 42 חודשים שלפני המועד האפשרי לשחרורו על תנאי ; אסיר שריצה שליש מתקופת מאסרו, רשאי הנציב לאשר לו לצאת לעבוד ללא ליווי בתקופה של 18 החודשים שלפני המועד האפשרי לשחרורו על תנאי.
פקודת הנציבות בנושא "מסגרות שיקום לאסירים" קובעת את העקרונות, הכללים והתהליכים הקשורים להוצאת אסירים לעבודה מחוץ לכותלי בית הסוהר. כמו כן קובעת הפקודה את התנאים שאסיר צריך לעמוד בהם על מנת שניתן יהיה לשלבו באגף השיקום.
1. בבדיקה שערכה יחידת המחקר של שב"ס נמצא שמשנת 2006 חלה ירידה באכלוס האסירים באגפי השיקום: ב-2006 עמד שיעור האכלוס על 95% מתקן הכליאה באגפים, וב-2012 עמד שיעור
האכלוס על 71% בלבד (כ-120 אסירים). בתרשים 2 שלהלן מוצגים
נתונים על שיעור האכלוס באגפי השיקום בשנים 2012-2005.
בדוח מבקר המדינה משנת 1990 (להלן - דוח 40) צוין כי בעת עריכת הביקורת ב-1989 פעלו אגפי שיקום בחמישה בתי סוהר, ושהו בהם 115 אסירים מתוך כ-4,800 אסירים פליליים באותה עת. בדוח צוין כי "אחוז האסירים היוצאים לעבודת שיקום אל מחוץ לבית הסוהר קטן מאוד ביחס לכלל אוכלוסייתם", וכי "על שב"ס לשאוף להגיע למצב שכל אסיר מתאים - ובמיוחד מי ששהה במאסר ארוך - יעבוד בקהילה, מחוץ לבית הסוהר, תקופה ניכרת לפני שחרורו". הנתונים לגבי שנת 2012 מראים כי הפער בין מספר האסירים ששהו באגפי השיקום לבין סך כל האסירים הפליליים גדל, וכי מספר האסירים באגפי השיקום קטן מאוד (כ-120 אסירים בלבד).
2. ביולי 2013 פרסמה יחידת המחקר של שב"ס תוצאות של מחקר שערכה בשיתוף האוניברסיטה העברית בנושא היעילות של אגפי השיקום בהפחתת המועדות של האסירים ששהו בהם . מהמחקר עולה ששיעור המועדות של האסירים הגברים ששהו באגפי השיקום בשנים 2012-2004 הוא 19.1%, ואילו שיעור המועדות הכללי בקרב אסירים גברים באותה תקופה היה 43.5%.
נוסף על כך השוו החוקרים את שיעור המועדות של קבוצה מסוימת של אסירים שהיו באגפי השיקום לעומת קבוצת ביקורת של אסירים בעלי מאפיינים זהים שלא שהו באגפי השיקום. הבדיקה נערכה על פני תקופה של תשע שנים. נמצא ששיעור המועדות של האסירים ששהו באגפי השיקום היה 25.4% לעומת 31.6% של קבוצת הביקורת.
תוצאות המחקר מראות כי ייתכן שיש בשהותם של האסירים באגפי השיקום כדי לצמצם את פוטנציאל המועדות שלהם. נוכח האמור, על שב"ס לבדוק אם כל האסירים שעומדים בתנאים לכניסת אסירים לאגפי השיקום אכן מופנים לאגפים אלה. נוסף על כך על שב"ס לבחון מפעם לפעם את התנאים האמורים לעיל, זאת במטרה לבחון בכל עת את האפשרות להגדיל את תקן הכליאה באגפים אלה.
בתשובתו מסר הנציב כי במטרה להגדיל את מספר האסירים הזוכים להשתלב באגפי השיקום נבחנו הן התנאים המנהליים הנדרשים והן תהליכי הטיפול המקדמיים. כמו כן נבחנה האפשרות להקל בתנאי הקבלה לאגפי השיקום, אך תהליך זה טרם מוצה. נוסף על כך פועל השב"ס להתחיל את תהליכי הטיפול והשיקום בשלבים מוקדמים יותר של המאסר ככל שמאפשרים זאת המשאבים. כך, לדעת הנציב, "ניתן יהיה להגדיל את היקף האסירים אשר יעמדו בתנאי הסף הטיפוליים הנדרשים לכניסה לבית [אגף] שיקום בשלב מתאים של מאסרם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה