מבוא
שירות בתי הסוהר (להלן - שב"ס) הוא ארגון הכליאה הלאומי של מדינת ישראל. בראש שב"ס עומד נציב שב"ס (להלן - הנציב). שב"ס אחראי ל-33 מתקני כליאה: בתי סוהר ובתי מעצר . בסוף 2012 שהו במתקני הכליאה כ-20,000 כלואים , ובהם כ-12,660 כלואים בגין עברות פליליות,
כ-4,630 כלואים בגין עברות ביטחוניות, והשאר מסתננים . ב-2012 השתחררו 7,463 אסירים פליליים . ב-2012 שירתו בשב"ס כ-8,750 מועסקים במגוון תפקידים, ובהם סוהרים, עובדים סוציאליים, קציני חינוך ועובדי מינהלה ומטה. בשנת 2012 היה התקציב הישיר של שב"ס כ-2.63 מיליארד ש"ח (כ-67% ממנו נועדו להעסקת כוח אדם ולגמלאות).
בתי הסוהר מדורגים לפי שלוש רמות ביטחון: מזערית, בינונית ומרבית. האסירים ממוינים לבתי הסוהר על פי רמת הסיכון הנשקפת מהם לשלום הציבור ולביטחון המדינה.
פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן - הפקודה), ותקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן - התקנות), שהותקנו מכוחה, מסדירות את פעילותם של מתקני הכליאה במדינה.
פשיעה ואורח חיים עברייני גורמים נזקים רבים ופוגעים, מלבד בקרבנות העברות, גם בעבריינים עצמם, במשפחותיהם ובחברה בכללותה. נוסף על כך הפשיעה גורמת למשק פגיעה כלכלית.
המשרד לביטחון הפנים מפרסם בכל שנה הערכה לגבי הנזק הכלכלי הנגרם כתוצאה מהפשיעה במדינת ישראל . ב-2011 הוערך הנזק הכלכלי הנובע מפשיעה ב-14.4 מיליארד ש"ח, סכום השווה לכ-2% מהתוצר הלאומי הגולמי (התל"ג). באותה שנה הוערך הנזק הכלכלי הממוצע למקרה פשיעה בודד ב-11,270 ש"ח. יצוין בהקשר זה שעלות החזקת אסיר בבית סוהר לשנה מסתכמת בכ-150,000 ש"ח בממוצע.
לפי החזון הארגוני של שב"ס, תמצית תפקידו היא "החזקת אסירים ועצורים במשמרת בטוחה ונאותה, תוך שמירה על כבודם, מילוי צרכיהם הבסיסיים והקניית כלים מתקנים לכל האסירים המתאימים לכך, על מנת לשפר את יכולתם להיקלט בחברה עם שחרורם. זאת תוך שיתוף פעולה עם גורמי ממסד וקהילה שונים" . ביולי 2012 פרסם המשרד לביטחון הפנים הערכת מצב לשנים 2015-2013. בהערכה צוין כי "הכליאה מהווה בראש ובראשונה ענישה של מי שפגע בחברה. יחד עם זאת החברה הישראלית מבקשת לראות בשהיית העבריין המורשע בבית הסוהר גם הזדמנות לשיקומו באופן שיחזור אליה [לחברה], לכשיסיים לרצות את המאסר, כאזרח נורמטיבי שלא יחזור לעבור על החוק".
חזרה לאורח חיים עברייני ולמעגל הפשיעה לאחר ריצוי העונש והשחרור מבית הסוהר (להלן - רצידיביזם או מוּעדוּת), יש בה סכנה לכלל החברה והיא גורמת נזק כלכלי למדינה. שיעור המועדות הוא מדד להערכת היעילות והאפקטיביות של תהליך הקניית הכלים המתקנים (להלן - שיקום), שלרוב מתחיל בתקופת המאסר ונמשך גם לאחר השחרור.
האחריות לשיקום האסירים בתוך תקופת המאסר חלה על חטיבת התָקוֹן בשב"ס. משנת 2010 החל שב"ס להגדיר את תהליך השיקום לאסיר באמצעות המונח "תָקוֹן" - ולפיו בקליטת אסיר בבית הסוהר תותאם עבור כל אסיר תכנית שיקום אישית (חליפת תָקוֹן). מטרת התקון בכללותו היא לשמור על שלומו של האסיר, לסייע לו בהסתגלות למאסר, למזער את נזקי המאסר ולחולל שינוי בהתנהגותו של האסיר וכך להגדיל את הסיכוי שישוב להיות אזרח שומר חוק ולא יחזור למעגל הפשיעה לאחר שחרורו מהמאסר. חטיבת התקון כוללת ארבע מחלקות האחראיות על כלל פעולות השיקום: מחלקת חטו"ש (חינוך, טיפול ושיקום); מחלקת תעסוקה; מחלקת רפואה; ומחלקת הדת (ראו להלן).
לקראת השחרור מהמאסר ולאחריו, מעורבוֹת בתהליך השיקום הרשות לשיקום האסיר (להלן - רש"א) ומחלקות הרווחה ברשויות המקומיות שבתחומן גרים האסירים. רש"א היא תאגיד סטטוטורי שקם על פי חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג-1983 (להלן - חוק רש"א).
בחודשים פברואר - ספטמבר 2013 בדק משרד מבקר המדינה היבטים בנושא שיקום אסירים בגירים הכלואים בגין עברות פליליות בבתי הסוהר (להלן - אסירים). הבדיקה נערכה בשב"ס, ובדיקות השלמה נערכו במשרד לביטחון הפנים, ברש"א, במחלקות הרווחה בכמה רשויות מקומיות, במשרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן - משרד הרווחה), במשרד הפנים ובמשרד המשפטים. הדוח מתבסס על נתונים שהתקבלו מחטיבת התקון ומיחידת המחקר של שב"ס. יצוין כי משרד מבקר המדינה כבר בדק ב-1990 היבטים בנושא שיקום האסירים, וממצאי הביקורת הובאו בדוח מבקר המדינה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה