היקף השתתפות האסירים בפעולות התקון
מהמחקרים עולה שלפעילויות התקון השפעה של ממש על הפחתת המועדות בקרב אסירים משוחררים. למרות זאת עולה ששיעור ניכר מבין האסירים לא נוטלים חלק בפעולות אלו כמפורט להלן.
בתרשים 4 שלהלן מוצג פילוח של שיעור האסירים שהשתתפו בפעולות התקון בדצמבר 2012. הנתונים נוגעים לכלל פעולות התקון פרט לפעולות הטיפול והרפואה. יצוין שברוב המקרים אסיר המשתתף באחת מפעולות התקון מנוע מליטול חלק בפעולת תקון נוספת במקביל. יוצאות מהכלל הן פעולות הטיפול, שבהן יכול אסיר להשתתף במקביל להשתתפות בפעולות תקון אחרות:
מהתרשים עולה כי שיעור האסירים שאינם משולבים בפעילות התקון בכל בתי הסוהר מגיע לכ-38%. מדובר באלפי אסירים שבדצמבר 2012 לא נטלו חלק בפעילויות התקון. עוד עולה כי בחמישה מבתי הסוהר שיעור האסירים שאינם משולבים בפעילות התקון עלה באותה עת על 40%, וכי בבית הסוהר אשל הסתכם שיעור זה בלמעלה מ-65%.
הנציב מסר בתשובתו כי למרות ההשקעה בשיקום האסירים ובהפחתת המועדות אין להתעלם מכך שהשהייה בבתי הסוהר איננה מרצון, ואילו הליך טיפולי מצריך רצון מצד האסיר. על שב"ס להשקיע בכל האסירים גם באלה חסרי הסיכוי. עם זאת לעולם יהיה מצווה על הארגון לפעול להרחבה עד למקסימום האפשרי של ניצול משאביו. הנציב ציין כי הביקורת מציגה תמונת מצב בנקודת זמן ואינה משקפת את כל תמונת שילובו של האסיר בפעילויות תקון לאורך כל תקופת מאסרו, זאת מאחר שחלק מהאסירים שפוטים לשנים רבות ואפשרות שילובם בפעילויות משתנה על פני תקופת המאסר.
תכנית רב-שנתית נועדה לשמש כלי עזר למימוש החזון הארגוני של שב"ס, שבמרכזו פיתוח תכנית אב למיצוב השיקום כתחום ליבה בשב"ס. למרות זאת, מהסקירה לעיל עולה כי שב"ס לא השיג את מרבית היעדים הרב-שנתיים שהציב בתר"ש במשימת הטיפול והשיקום.
משרד מבקר המדינה מעיר לשב"ס לפעול באופן נמרץ על מנת להגדיל באופן ניכר את מספר האסירים המשולבים במחלקות הטיפוליות, בפרויקטים הטיפוליים, במסגרות החינוך ובתעסוקה היצרנית. בכלל זה על שב"ס לפעול למציאת פתרונות שיקומיים לאסירים בהתאם לתוצאות המחקרים והסקרים שמבצעת יחידת המחקר.
איסוף הנתונים ותיעודם בשב"ס לוקה בחסר, דבר הפוגע ביכולת אנשי המקצוע במטה הארגון לבצע תכנון-על ובקרה תוך התבססות על נתונים מהימנים מבתי הסוהר לגבי פעילויות התקון. ראוי שבשב"ס ייבנה מסד נתונים שיתעד את פעילויות התקון שבהן משתתף כל אסיר עם כניסתו למאסר ועד לשחרורו, ובכלל זה מעבר בין בתי סוהר והפסקת פעילויות, הן ביזמתו והן ביזמת שב"ס. בדרך זו תתאפשר בקרה על המיצוי המקסימלי של פוטנציאל השתתפות האסירים בפעילויות התקון.
נציב שב"ס מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה כי התר"ש שהחל בשנת 2009 הופסק בטרם סיומו מאחר שהוחלט על עריכת תר"ש מעודכן החל בשנת 2013; חלק מן המשימות שלא הסתיימו עד תום 2012 הועברו לתר"ש המעודכן, לרבות מיפוי צרכים, בחינה מחודשת של מפתחות התקינה, טיפול בעברייני מין וגיבוש תכנית להגדלת מספר המועסקים בשב"ס. עוד מסר הנציב כי "תחום התקון חסר כלים לאיסוף נתונים שיטתי בהעדר מיחשוב של מרבית מתחומי פעילותו", וכי השב"ס מקווה להביא לפתרון הבעיה "עם ההחלטה המערכתית להקצות משאבים ולהתחיל באפיון מערכת ממוחשבת לתחום".
רצף הטיפול
בשנים 2012-2010 השתחררו מבתי הסוהר בארץ כ-7,300 אסירים פליליים בממוצע בכל שנה. לרוב, נתקלים האסירים המשוחררים בקשיים הן במישור האישי והן במישור החברתי. סיכויי ההצלחה של השיקום תלויים בגורמים רבים: חלקם נוגעים לאסיר עצמו (כישוריו, רמת המוטיבציה שלו, מצבו הנפשי ועוד) וחלקם נוגעים לגורמים סביבתיים-חברתיים, הכוללים את נכונות החברה לקבלו ולעזור לו, את מסגרות הטיפול והשיקום שמוצעות לו ואת מידת הפיקוח שלהן .
בתר"ש הוגדר יעד לגיבוש גישת "רצף הטיפול" בשנה שלאחר סיום ריצוי המאסר, וזאת על מנת לשמר את הישגיו של האסיר בפעילויות התקון השונות שבהן השתתף בתקופת מאסרו ולהבטיח ככל הניתן את השתלבותו בחברה הנורמטיבית עם שחרורו. יחד עם זאת יצוין כי השב"ס אינו אחראי לטיפול באסירים לאחר שחרורם, אלא זהו תפקידן של רש"א ומחלקות הרווחה ברשויות המקומיות שבתחומן מתגוררים האסירים.
מחקרים מראים שאסירים שעברו טיפול בכלא והמשיכו טיפול בקהילה הגיעו לתוצאות טובות יותר בשיקום, מאשר אסירים שרק קיבלו טיפול בכלא. רצף טיפולי מתקיים כאשר אסירים מתחילים הליך שיקומי כולל בכלא ומיד עם שחרורם מופנים לתכניות שיקום בפיקוח בקהילה, בהוסטלים או במסגרות שיקומיות אחרות. נמצא כי רצף טיפולי מגדיל את סיכויי האסירים לשמר את הישגי השיקום לאורך זמן , וכי בקרב אסירים שעברו טיפול שיקומי אינטנסיבי בבית הסוהר ולא המשיכו בטיפול לאחר שחרורם, לא נשמרו ההישגים אלא ירדו לטמיון .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה