ועדת שחרורים
כאמור, חוק שחרור על תנאי מסדיר את סוגיית שחרורם על תנאי של אסירים לאחר ריצוי של שני שלישים מתקופת המאסר שנפסקה להם. לפי החוק, ועדת שחרורים רשאית לשחרר אסיר מנשיאת יתרת תקופת המאסר.
ועדות השחרורים מקיימות בממוצע בכל שנה כ-17,000 דיונים. בכל יום דיונים דנה הוועדה בשחרורם על תנאי של כ-30 אסירים. העומס הרב המוטל על ועדות השחרורים מביא לדחיית דיונים בעניינם של אסירים רבים, ועקב זאת הם אינם מקבלים את השחרור על תנאי במועד המוקדם ביותר האפשרי שנקבע בחוק.
בהידרשו לסוגיה זו, בעתירה של אסיר שטרם הוכרעה בקשתו להשתחרר כשנה לאחר המועד שבו היה עשוי להשתחרר , ציין בית המשפט המחוזי כי "בעתירה זו נחשפה בפנינו תמונה עגומה של הטיפול בעניינם של אסירים הזכאים על פי דין להיות מובאים בפני ועדת שחרורים, אולם זכותם זו נמצאת מקופחת או כמעט מאויינת... מצב אשר בו אסירים אינם מובאים בפני ועדות שחרורים במועד אפקטיבי לדיון כאמור מהווה מצב שאין להשלים עימו".
ב-2010 מינה שר המשפטים דאז צוות בראשותה של מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, בשיתוף נציגים מהנהלת בתי המשפט, שב"ס, הסנגוריה הציבורית ופרקליטות המדינה, לבדיקה של "דרכי פעולתן של הוועדות ולמציאת פתרונות ייעול הניתנים ליישום באופן מיידי".
דוח הבדיקה הוגש לשר המשפטים ביולי 2010. הדוח מציין את חשיבות קיום המועדים הקבועים בחוק שחרור על תנאי. כיוון ש"ככל שתקופת התנאי מתקצרת כך נפגעת האפקטיביות של התהליכים הטיפוליים, אשר גם [אם] ניתן להמשיכם וולונטארית מעבר לתקופת הרישיון, הרי שהם אינם נתונים עוד ל'תמריץ' מחד, ול'חרב' מאידך שמהווה תקופת הרישיון בשל הרתיעה מפני אובדנו".
לפי דוח הבדיקה, כמעט מחצית מכלל הדיונים בבקשות לשחרור על תנאי מסתיימים בהחלטה לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר, היות והתיקים חסרים את החומר המלא הנדרש כתשתית להחלטת הוועדה. בין החומרים העיקריים החסרים בולטת תכנית השיקום של רש"א.
מנהל בתי המשפט, מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה מדצמבר 2013 כי בעקבות ייעול המערכת, מראים נתוני 2013 כי חל שיפור בתהליכי העבודה, וכי מרבית האסירים מובאים בפני ועדת שחרורים כחודש לפני ריצוי שני שלישים ממאסרם. הוא ציין כי נוהל הכנת התיקים לדיונים, שנכנס לתוקפו בתחילת 2010, לא מיושם על ידי מרבית הגורמים הרלוונטיים.
לגבי דוח הבדיקה מסר מנהל בתי המשפט כי בעקבותיו הוחלט על העברת הניהול המלא של ועדות השחרורים למערכת בתי המשפט. תכנית מפורטת ליישומו הוגשה ו"בימים אלו מתקיים דיון על הקצאת המשאבים הנדרשים וקביעת אבני דרך ליישום".
משרד מבקר המדינה מעיר למשרד המשפטים ולהנהלת בתי המשפט כי עליהם לפעול בצורה נמרצת ליישום התכנית לשיפור המערכת המינהלית של ועדות השחרורים, זאת כדי להגיע למצב שבו הדיונים בעניין שחרורם על תנאי של אסירים יתקיימו במועד שהם זכאים לכך על פי הדין.
מחקר המועדות העלה כי הסיכוי של אסיר ששוחרר בשחרור מוקדם לחזור לבית הסוהר נמוך פי 1.5 מזה של אסיר ששוחרר לאחר ריצוי מאסר מלא.
לדעת מלומדים, עבריין שחוזר לחברה ללא תכנית שיקום מובנית הוא בעל מסוכנות רבה . גם המחוקק אימץ עמדה זו לגבי אסירים המשתחררים בשחרור מוקדם, בקובעו שאחד הנתונים שוועדת שחרורים תביא בחשבון הוא חוות דעת של רש"א הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר.
לדעת מלומדים, עבריין שחוזר לחברה ללא תכנית שיקום מובנית הוא בעל מסוכנות רבה . גם המחוקק אימץ עמדה זו לגבי אסירים המשתחררים בשחרור מוקדם, בקובעו שאחד הנתונים שוועדת שחרורים תביא בחשבון הוא חוות דעת של רש"א הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר.
כאמור, מדי שנה בשנה משתחררים מבתי הסוהר כ-7,300 אסירים פליליים. בחמש השנים האחרונות השתחררו מבתי הסוהר 30%-25% מהאסירים בשחרור מוקדם. יוצא אפוא שרק עבור כרבע מהם, אלה שעמדו בפני ועדת שחרורים, נבנתה תכנית להמשך השיקום ושמירה על הרצף הטיפולי, ואילו כ-5,500 מהאסירים השתחררו ללא תכנית המשך לשיקום בקהילה. עובדה זו עלולה להוריד לטמיון את המאמצים שנעשו לשיקומם בבית הסוהר.
שב"ס קבע אמנם יעד לגיבוש גישת "רצף הטיפול", אך בפועל אין הוא אחראי לטיפול באסירים לאחר שחרורם, ומימוש יעד זה כרוך בשיתוף פעולה לאומי עם יתר הגורמים המעורבים: המשרד לביטחון הפנים, משרד הרווחה ורש"א, על מנת להעלות את מספר האסירים המשוחררים שתיבנה עבורם תכנית שיקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה