כמו פיזיותרפיה
האסירים התקשו לראות את יתרונותיה של השיטה החדשה, שקיצצה את הכנסתם. ב-98' עתרו שלושה אסירים לבג"ץ בדרישה שיורה לשב"ס לשלם להם שכר מינימום. בעקבות העתירה הקימה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, צוות בין-משרדי לבדיקת העניין. הצוות קבע שאין לחייב את שב"ס לדרוש מהיזמים לשלם שכר מינימום לאסירים. שב"ס טען בבג"ץ, שמאז שביטל את שכר המינימום גדל מספר המפעלים הפרטיים בכלא מ-12 ל-17 ולמעגל העבודה בהם נוספו מאתיים אסירים; החזרת שכר המינימום תבריח מפעלים מהכלא, מה שיפגע בהליך השיקום של האסירים.
ביולי 2001 דחו שלושת שופטי בג"ץ, יצחק זמיר, מישאל חשין ודורית בייניש, את העתירה. השופט זמיר פסק שחוקי העבודה, ובכלל זה חוק שכר מינימום, אינם חלים על האסירים, המועסקים מכוח חוק ולא על פי חוזה עבודה. לדעת השופט זמיר, החלת חוק שכר מינימום על אסירים אף תיצור אפליה כלכלית לרעת עובדים חופשיים, "במובן זה שהאסיר יוכל לחסוך משכרו סכום גדול יותר מאשר עובד אחר. זהו מצב שאינו סביר ואינו ראוי".
מצוידים בפסיקת בג"ץ מציגים אנשי שב"ס ליזמים את שכרם הנמוך של האסירים כאחד היתרונות של העבודה בבתי הסוהר. בין האסירים למעסיקים, כפי שמצוין באתר של שב"ס, אין יחסי עובד-מעביד. הסכמי ההעסקה נחתמים בין שב"ס ליזמים: שב"ס גובה מהיזם תשלום כולל על העבודה ודמי השכירות של אולם הייצור, ומשלם לאסירים את שכרם. יזמים אחדים טוענים שאינם יודעים כמה שב"ס משלם לאסירים. "אני לא מתעסק עם זה בכלל", אומר צבי שניר, מנכ"ל ארקל, מפעל לייצור סכו"ם חד פעמי מקיבוץ בית זרע, שאורז את מוצריו בכלא.
"אנחנו משלמים שכר גלובלי לשב"ס", אומר גבי אופיר, מנכ"ל רשות שדות התעופה, שמעסיקה אסירים בייצור רהיטים לטרמינל החדש. "הייתי במגעים עם שב"ס, שילמתי להם מה שביקשו, מיליון שקלים. אם הם היו נותנים לאסירים תוספת הייתי שמח, ולא היה אכפת לי לשלם עבור המוצרים גם מיליון וחצי שקלים. לא הלכתי לכלא כי זה זול, הכיוון שלי היה כיוון חברתי גרידא, של שיקום האסיר, לא ניצול כוח אדם זול".
אתר האינטרנט של שב"ס מנסה לפתות יזמים גם בעזרת העובדה שבכלא אין צורך לשלם לאסירים על ימי חופשה ומחלה. אף זה מעוגן בפסיקת בג"ץ. ב-1963 עתר האסיר שאוקי ח'טיב מכלא רמלה, שהועסק בכריכייה ואחר כך בנגרייה, וביקש לחייב את שב"ס לשלם לו על ימי חופשה מהעבודה. השופט משה זילברג דחה את העתירה בנימוק שהאסירים עובדים מכוח חוק שנועד לשקמם וכדי להפחית את מספר הפרות הסדר, ולא מכוח התחייבויות שקיבלו על עצמם כלפי מעבידיהם.
רפי סויסה, שהיה נציב שב"ס בשנים 88-'85', אומר שכבר אז עודד מפעלים להעסיק אסירים. "הבטלה מביאה לידי עבירה", טוען סויסה. "במקום שהאסיר יישב בתא ויחשוב מחשבות זדוניות, הוא עובד". אורית אדטו, שהיתה נציבת שב"ס בשנים 2003-2000, משוכנעת שעבודה "מהותית מאוד לשיקום האסיר". את התשלום הנמוך היא העמידה מול האלטרנטיווה, "שהיא שום דבר. יזמים שזה לא ישתלם להם יעבירו את העבודה לשטחים או לירדן והאסירים יישארו בלי עבודה". לדבריה יש להתחשב גם בקשיי המעסיק: "אסיר עובד הוא לא כמו עובד בחוץ. אם הוא עבר עבירת משמעת הוא לא מגיע לעבודה והיזם נפגע באופן ישיר".
נציב שב"ס הנוכחי, יעקב גנות, סירב להתראיין. נסים קשי, האחראי על מערך התעסוקה בשב"ס, אומר שאם יחייבו אותו לשלם שכר מינימום הוא ייאלץ לסגור הכל, "כי מה היתרון היחסי שלי? בעבודה איתנו יש הרבה מגבלות: אנחנו עובדים רק במשמרת אחת, המעסיקים שנכנסים בבוקר לכלא צריכים לעבור ביקורת שגוזלת זמן, האסירים לא עושים עבודות מסובכות. אני לא מכניס לכאן מפעלי תרופות ומזון - אסיר שכועס על המדינה עלול לירוק לסיר שוקולד; אני לא מכניס גם מפעלים כימיים - עם קצת יוזמה אפשר ליצור אמל"ח. יזם יכול להכשיר אסיר ואחרי כמה שבועות הוא יועבר, מסיבות ביטחוניות, לכלא אחר והיזם יאבד אסיר מוכשר. במסגרת הזאת אני צריך לתת גם יתרונות. אחד היתרונות הוא שהיזם לא צריך לשלם הטבות סוציאליות. אני משלם לביטוח הלאומי סכום מסוים עבור ביטוח תאונות".
קרימינולוגים שנשאלו לדעתם מסכימים עם גישת שב"ס. גבריאל שביט, שערך כמה מחקרים בתחום, אומר שזאת "האלטרנטיווה הטובה ביותר בכלא". פרופ' מנחם אמיר מהאוניברסיטה העברית אומר שהוא אמנם לא אוהב עבודה קבלנית, "אבל אף עובד לא חושב שהוא מקבל שכר ראוי. אנחנו יודעים שהעבודה בכלא חשובה. עכשיו אני מסיים מחקר גדול בנושא. מצאנו שאלה שעבדו בכלא משתקמים הכי מהר; מי שלא מוכן לעבוד, יהיו לו בעיות בשיקום".
כך חושב גם אברהם הופמן, שהיה במשך 18 שנים (עד 2002) מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר. "בעבודה בכלא חשוב לא הצד הכלכלי, אלא עצם ההרגל לקום בבוקר ולעבוד. עבודה הכרחית לאסיר בכלא, מי שלא עובד אובד. מה יש לו לעשות שם? השאלה היא לא למי זה משתלם, צריך להסתכל על העבודה בכלא כמו על פיזיותרפיה".
קול ספקני משמיע ד"ר אורי תימור מאוניברסיטת בר אילן. "אסירים שלא מקבלים שכר מינימום מרגישים מנוצלים", הוא אומר. "היו מחקרים שהראו שהעבודה לא תורמת לשיקום, מפני שהאסירים רוצים לשכוח את מה שהיה בכלא ומתרחקים מהעבודה שעשו בכלא. יש פה צד לא כשר: מפעלים מקבלים פועלים זולים ומצד שני עוד צריך להגיד להם תודה רבה על כך שהם בכלל נכנסים לכלא. יש פה איזשהו מלכוד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה