כתבתה של שרה ליבוביץ דר
themarker
כוח אדם זול ללא ועד עובדים: 1,700 אסירים מועסקים בשבעה בתי כלא; התשלום הממוצע לאסיר הוא 1,000 שקל בחודש
שירות בתי הסוהר מציע באתר האינטרנט שלו "כוח עבודה יציב בעלות נמוכה, ללא קשרי עובד-מעביד"; בג"ץ קבע שחוקי העבודה אינם חלים על האסירים; מעסיק: זו תרומה לחברה, הרווח הוא רק תוצר לוואי
שירות בתי הסוהר השתלב באווירת הכלכלה התחרותית, ומעמיד למכירה את כוח העבודה הזול של האסירים - בלי ועד עובדים ובלי בית דין לעבודה. אתר האינטרנט של השירות מזמין יזמים להעסיק אסירים ומפתה אותם בתנאים "אטרקטיוויים במיוחד" כמו "כוח עבודה יציב בעלות נמוכה, ללא קשרי עובד-מעביד". מהצד השני של השוק הלא-חופשי נראים הדברים אחרת לגמרי. "אני מרגיש כמו עבד בשוק עבדים", אומר האסיר יוסי כהן. "אני עובד ועובד ובסוף היום מקבל רק עשרים שקל. אמנם אני אסיר אבל בפנים נשארתי בן אדם. עשיתי פשע, אני צריך להיענש על זה, השאלה היא למה כחלק מהעונש אני גם מקבל מעט כסף עבור העבודה שלי".
יוסי כהן, אסיר פלילי, נידון לעשר שנות מאסר, לדבריו על "עבירה של אלימות במשפחה", וריצה כבר את מחציתן. בכלא איילון הוא עובד במפעל הקרטון: שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, תמורת 1,200 שקל בחודש. "אני משלם את השכר המקסימלי שאני יכול לשלם", אומר עדי שרון, מנהל הייצור בחברת מטרו, שמייצרת את תיקי הקרטון בכלא. הוא רואה בהתקשרות העסקית הזאת תרומה לחברה, עזרה בשיקום אסירים, והרווח הנוסף הוא רק תוצר לוואי. "אם הייתי משלם לאסיר כמו לפועל ייצור מחוץ לכלא, למה לי לייצר בכלא? אני לא מכריח אף אחד. מי שלא רוצה שלא יעבוד".
"אנחנו ממשיכים לעבוד כי האלטרנטיווה איומה יותר, להישאר סגור בתא כל היום", אומר כהן. "אני אסיר, אומרים לי תעמוד אני עומד, אומרים לי נקשור אותך אני קשור. מנצלים את המצב שלי. אם היו משלמים לי יותר הייתי יכול לחסוך קצת כסף וכשאצא מהכלא יהיה לי עם מה להתחיל את החיים מחדש. היום אני מוציא את כל השכר שלי בקנטינה ולא מצליח לחסוך".
כהן הוא אחד מ-1,700 אסירים המועסקים בשבעה בתי כלא בישראל. כשליש מהם עובדים בתעשיית בתי הסוהר, שמייצרת בעיקר רהיטים הנמכרים למשרדי ממשלה ללא מכרז. האחרים עובדים בשביל 28 מפעלים וחברות, בהם רשות שדות התעופה והתעשייה האווירית. גם כמה חברות פרטיות, למשל מפעל הנעליים "טבע נאות" של קיבוץ נאות מרדכי, גילו את כוח העבודה הזול שמציע שירות בתי הסוהר (שב"ס). כמה בעלי מפעלים במחסום ארז, שהעבודה בהם שותקה בגלל החרפת העימות עם הפלשתינאים, התעניינו בשבועות האחרונים באפשרות להעביר את הייצור לבתי הכלא.
לפעמים המוצרים מיועדים לחברות ולמוסדות שאינם יודעים מה מקורם. רופאי קופת חולים כללית, המתייקים את תוצאותיהן של בדיקות המעבדה ב"תיק מתרפא", אינם יודעים שאת התיק קיפל האסיר יוסי כהן, תמורת ארבע אגורות. לקוח שקונה ברשת ניו פארם, למשל, או תיק אצל דניאלה להבי, יוצא מן החנות עם שקית נייר שבתוכה נארזו המוצרים, בלי לדעת שהדביקו אותה אסירים בכלא איילון.
רוב האסירים עובדים בקבלנות, תמורת תשלום ממוצע של אלף שקלים בחודש, כשבעה שקלים לשעת עבודה. רק מעטים נהנים מתשלום לפי שעות, על פי תעריף של 12.90 שקל לשעת עבודה. שכר המינימום החוקי, לשם השוואה, הוא 17.93 שקלים בשעה, 3,335 שקל בחודש. אבל עבודת האסירים זולה למעסיק הרבה יותר: על שני חודשי העבודה הראשונים שלהם מקבלים האסירים רק 80% מהתעריף, אין להם תנאים סוציאליים, לא ימי חופשה ולא ימי מחלה בתשלום, לא פיצויי פיטורים ולא קרן פנסיה. וכשאיכות המוצר אינה עומדת בתקן של המעסיק, האסירים אינם מקבלים תשלום על עבודתם.
לא רק המעסיקים נהנים מהעבודה הזולה. גם שב"ס גובה את חלקו, ומשכרם הזעום ממילא של האסירים הוא מנכה 10% לתחזוקה של המפעלים. רווחי שב"ס מעבודת האסירים הצטברו בשנת 2003 לשני מיליון שקל. "עוד עשר אגורות ועוד עשר אגורות הגיעו לסכום הזה", אומר נסים קשי, מנהל תעשיות שב"ס. אם האסירים הגברים מצליחים להגיע להכנסה של כאלף שקלים בחודש, מצבן של האסירות, אומר קשי, קשה יותר. מתוך 153 אסירות רק 52 עובדות, רובן בעבודות קרטון פשוטות תמורת כמה מאות שקלים בחודש.
"זה מצער מאוד, זה ניצול שלא צריך היה להיות במדינה מתוקנת", אומר הפרופסור למשפטים מרדכי קרמניצר, שבשנת 84' הכין עם עמיתו זלמן שניאור פלר הצעה לשינוי החוק שהוגשה למשרד המשפטים. בהצעה הם כתבו שאסיר יהיה חייב לעבוד, אבל שכר העבודה ישולם בהתאם למקובל לאדם חופשי, תוך התחשבות באופיה המיוחד של עבודת אסיר. על פי הצעתם, אסיר שעובד אף ירכוש זכות לחופשה שנתית. ההצעה לא התקבלה.
משה טלגם, יו"ר האגודה לקרימינולוגיה, אינו מבין מדוע האסירים מקבלים תשלום קטן כל כך על עבודתם. "זה כסף שהם מרוויחים ביושר ובעמל", הוא אומר. "ראוי ששב"ס ישים קץ למדיניות הפסולה הזאת", אומרת פרופ' פרנסיס רדאי, מומחית לדיני עבודה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "אסור שלמעסיקים פרטיים ייצא רווח מעבודה זולה של אסירים. מבחינת המעסיק הפרטי זה שימוש בכוח עבודה בתנאי עבדות. אם חשוב שהאסירים יעבדו, על בית הסוהר להעסיק אותם בעבודות לתועלת הציבור, או לצדקה, או לשיפור תנאי חייהם של האסירים בבתי הסוהר, אבל לא למען רווח של מעסיקים פרטיים. בעיה נוספת היא הפגיעה בעובדים שאינם אסירים: העובדה שמשלמים לאסירים שכר שהוא הרבה יותר נמוך משכר המינימום חותרת תחת רמת השכר והעבודה של שאר העובדים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה