רוב המעסיקים מעדיפים להמעיט מחשיבותו הכספית של ניצול העבודה הזולה ומתמקדים בהיבט החברתי של השותפות שלהם עם שב"ס: מתן תעסוקה והכנסה לאסירים. חיים ראובני, הבעלים של "אורחה", מפעל קטן בתל אביב לייצור חגורות לכאבי גב וכריות משככות כאבים לתינוקות, מסתובב בין השולחנות ומחלק הוראות לאסירים שעובדים למענו. "לי זה מאוד נוח", הוא אומר. "אני מעסיק אותם כשאני זקוק לעובדים. אני לא אוהב עובדים על הראש, אני לא רוצה לדאוג לעובדים. האלטרנטיווה שלי היתה לעבוד עם השטחים, אבל זה מסוכן".
ראובני מדגיש שמלבד עבודה הוא מספק לאסירים יחס אנושי. "אני לא רק מעסיק אותם, אני גם משוחח איתם. יש פה אנשים שכבר שש שנים אני מדבר איתם". גם מיכאל אילוז, מנכ"ל טבע נאות שמעסיקה כמה עשרות אסירים בכלא צלמון על בסיס קבלני ועונתי, משוכנע שזוהי יוזמה שראויה להכרת תודה ציבורית, ובוודאי לא לביקורת.
"אני מרגיש שהבאתי עבודה לארץ ישראל במקום כל התעשיות שמעבירות עבודה לטורקיה", אומר אילוז. "היום לאסירים יש זכות וכבוד לעבוד ולהרוויח כסף. אני משלם להם יותר ממה שהייתי משלם לעובדים בירדן, אבל אני מעדיף לתת תעסוקה ליושבי הארץ הזאת. מהו השכר הראוי בכלל? זו שאלה מצוינת, כמעט פילוסופית. תחשבי טוב מה את הולכת לכתוב. יש חברות כמו גאפ ונייקי שהעסיקו ילדים וסבלו מאוד אחרי מה שכתבו עליהן, אז את צריכה להיות רגישה מאוד לפני שאת כותבת על מפעל שבסוף עלול להפסיק לעבוד בישראל".
מילי עשור, שבבעלותה מפעל הרהיטים "פוטון העיר", מעסיקה כעשרים אסירים העובדים בכלא מעשיהו. לדבריה היא משלמת להם כ-2,500 שקל בחודש. קשי אומר שאסיר יכול להגיע אצלה לשכר הזה רק אם יעבוד כל יום, "וזה לא תמיד קורה, תמיד יש משהו שמונע מאסיר לעבוד עבודה מלאה". עשור רואה את ההעסקה של אסירים כפרויקט שנועד לשקם אנשים: "אין ספק שבחוץ זו לא משכורת, אבל אתה לוקח אותם לטוב ולרע ונותן להם עוד צ'אנס בחיים".
עוזי שלום, הבעלים של ביג בג, יצרן שקיות נייר, מקפל בכלא שקיות אריזה בשביל מפעלים רבים. "בעבר עבדתי עם פועלים ערבים", הוא אומר. "לפני שבע שנים שאלו אותי בשב"ס אם אני רוצה לעבוד איתם. הם היו מוכנים להתחרות במחירים שאנחנו משלמים בכפרים ערביים".
הוא מעדיף להתעלם מהתשלום הנמוך שמקבלים האסירים. "ההתחשבנות שלי היא עם שירות בתי הסוהר, לא עם האסיר, כך שאני לא רואה את זה מול העיניים. אני יודע שהם מקבלים שכר נמוך ואני נמצא שם בגלל המחיר, אבל בבית הסוהר הקטע העיקרי הוא התעסוקה. אם אסיר יושב בבית סוהר, לא מגיעה לו מדליה על זה. אני מרגיש שבעצם אני עושה להם טובה שאני בכלל נותן להם תעסוקה, במקום שיישבו סגורים בתאים. אני לא מרגיש שאני מנצל אותם, חלילה. את יודעת עם איזה אנשים אני מתעסק שם? כולם קרימינלים. לא תמצאי שם אפילו לא צדיק אחד".
יצרנית התיקים דניאלה להבי היא אחת מאלה שבשבילם מייצר שלום את השקיות בכלא. אין לה בעיה עם עבודת אסירים. "בכיף, זה מצוין", היא אומרת. העובדה שהשכר קצת פחות מצוין לא משנה את דעתה. "המטרה היא לא לתת להם שכר מינימום, אלא לתת להם תעסוקה בשביל להעביר להם את הזמן. אלה לא אנשים שעושקים אותם. הם חיים בכלא ואין להם מה לעשות כל היום".
לא כל החברות הרוכשות את המוצרים יודעות שהספקים שלהן עובדים עם אסירים. ירון דור, מנכ"ל רשת "ניו פארם" שעובד עם ביג בג, אומר שלא ידע איפה מקפלים את שקיות האריזה, אבל לא נרתע מכך שהדבר נעשה בכלא. "כשאני מזמין שקית אני לא הולך לתקן את העולם", הוא אומר. "לא משנה לי מי מייצר את השקית, העיקר שהאיכות תהיה בסדר. זה אולי מפריע לי כבן אדם, אבל לא כחברה. זה משהו שהרשויות שמטפלות באסירים צריכות לטפל בו, לא אני".
יעקב הרפז, מנכ"ל ישקר, מזמין גם הוא שקיות אצל ביג בג. "לא ידעתי שהם עובדים בכלא", אומר הרפז. "אנחנו עובדים על פי הצעת מחיר. בסך הכל עשינו טובה ונתנו עבודה". זו גם הגישה בהתאחדות התעשיינים. שלמה מנחם, יו"ר הוועדה למפעלים קטנים ובינוניים בהתאחדות, אומר שהוא מסייע לתעשיינים להחדיר תעשייה לבתי הסוהר בגלל העלות הנמוכה של שכר העבודה ומשום ש"יש לזה גם משקל חברתי", הוא אומר. והתשלום הנמוך לאסירים העובדים? "אנחנו אנשי עסקים שרוצים לייצר מוצרים רווחיים וזאת אחת הדרכים", אומר מנחם. "עובדים בדרך כלל מתלוננים על שכר נמוך, גם העובדים במפעל הפלסטיק שלי מתלוננים על שכר נמוך".
בניגוד לעובדים של מנחם, שיכולים לבחור היכן לעבוד ואם לעבוד, החוק מחייב אסירים לעבוד ואפשרויות הבחירה שלהם מצומצמות. סעיף 30) 56) לפקודת בתי הסוהר קובע שסירוב של אסיר לעבוד מהווה עבירה משמעתית הגוררת עונשים כקנס ובידוד. תקנה 16 לתקנות בתי הסוהר עוסקת בגמול על העבודה: "כל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו. שיעור השכר וצורתו ייקבעו בידי הנציב".
מאז ששב"ס חדל להקפיד על תשלום שכר מינימום, קוצצו התשלומים לאסירים בכמה מאות שקלים בחודש. "אפשר לשלם לאסירים את שכר המינימום", אומר בנימיני, "אבל כמה חודשים אחר כך הכל יירד לטמיון, הכל יתמוטט, אף אחד לא יביא לכלא עבודה. זאת מערכת מאוד מורכבת, יש שם גם המון סיכונים. זה לא פשוט להסתובב בין רוצחים ואנסים, זו רקמה מאוד מאוד רגישה, וצריך לייצר מוטיווציה ליזמים. אנחנו יכולים להמשיך להתווכח על תשלום של עוד 500 שקל בחודש ובסוף נישאר בלי כלום".
הרעיון היה של קהלני, אומר בנימיני. "אביגדור היה באוריינטציה מאוד מאוד חברתית, שצריך לשקם את האסיר, והוא מצא את הדרך הזאת של השיקום". קהלני מעדיף לדבר על "מפתחות מסוימים לשכר": "זה לא שהורדנו שכר. בנימיני הציג לי את כל הנתונים ואני יזמתי את זה שכל אסיר יוכל לעבוד. האסירים מקבלים תשלום כדי שיהיה להם לצרכיהם. בכל השיטה אני רואה רק יתרונות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה