יום חמישי, 14 בינואר 2016

החזקת אסיר בכלא עולה יותר מתוספת מורה למערכת החינוך 


אסיר עולה למדינה יותר מ-13 אלף שקל בחודש - כמעט כפליים מהשכר החציוני במשק ומשכר מורה בישראל כל שופט השולח אדם למאסר ראוי שישאל: האם שליחתו למאסר חיונית עד כדי הכרח לקצץ מורה במערכת החינוך, או שיש חלופה אחרת?
 
כתבתו של אברהם טננבוים
themarker
 



אחת לתקופה מתוערר גל של זעם ציבורי נגד עבריינים ופושעים מסוגים שונים. לדאבוננו, הפתרונות המוצעים לטיפול בהם משתייכים כמעט תמיד לסוג אחד: החמרת הענישה, כלומר הארכת עונש המאסר. למה הדבר דומה? לשימוש באספירין לכל המחלות, ואם האספירין אינו עוזר - נותנים מנה גדולה יותר של אספירין.
                    
המצוקה נובעת לא רק מחוסר היעילות של עונש המאסר, אלא גם מעלותו, הגבוהה להחריד. ב-2014 היה תקציבו הכולל של שירות בתי הסוהר כ-3.2 מיליארד שקל, ומספר האסירים היה קרוב ל-20 אלף. חישוב פשוט מעלה כי אסיר עולה למדינה יותר מ-13 אלף שקל בחודש - כמעט כפליים מהשכר החציוני במשק, שהוא כ–6,600 שקל.
                    
העלות החודשית של אסיר בבית כלא גבוהה בהרבה גם מהשכר הממוצע שמקבלים מורים בישראל. בסכום שמוציאה המדינה על כל אסיר, היא היתה יכולה לממן את משכורתם של מורה במשרה מלאה ומורה במשרה חלקית במערכת החינוך.
אלה השאלות העיקריות שאותן צריך לשאול כל שופט השולח אדם למאסר: האם שליחתו למאסר חיונית עד כדי הכרח לקצץ מורה במערכת החינוך? האם לא די בנזק שגרם העבריין, וכעת החברה חייבת גם לממן את מאסרו על חשבונה?
במצב של משאבים חסרים, האם נכון להשקיע סכומי ענק בבתי סוהר, כשברור מראש שהתוצאות יהיו עלובות? אין מדובר בבתי סוהר הדומים לבתי מלון מפוארים, עם שירותי חינוך ושיקום לכל אסיר: אנחנו משקיעים בבתי הסוהר הון תועפות, ובתמורה מקבלים מבנים צפופים ומעופשים, תנאי סניטציה ירודים, אלימות קשה ושיעור גבוה של אסירים השבים לבתי הכלא פעם אחר פעם. בלשון כלכלית אפשר לומר כי התשואה על השקעתנו בענישה היא שלילית, וההשקעה כולה היא כישלון מסחרי שיש לבדוק אותו בשבע עיניים.
 

 
 
הטענה כי אין חלופה לעונש המאסר אינה מדויקת. קיימות חלופות רבות - למשל, המשך תקופת המאסר אך במסגרת של עבודות שירות לתקופה של שנה ויותר. בעת ריצוי עבודות שירות, האסיר מתגורר בביתו, אך עובד בשעות היום במוסדות ציבור.
 
כמו כן, ניתן לחשוב על שימוש מושכל ויעיל יותר בהטלת קנס. כיום השופטים אינם משתמשים בקנסות כאמצעי ענישה ראשי - בגלל היעדר אכיפה יעילה וכן מפני שאינם מכירים את מצבו הכלכלי של המורשע. אפשרות נוספת היא ענישה באמצעות "הגליה" - כלומר הרחקת הנענש ממקום מגוריו למקום מרוחק שבו יחיה תחת השגחה.   
                  
ניתן גם לשקול עבודות חקלאיות שאליהן יצטרפו אסירים המעוניינים בכך, או מתן אפשרות לקבוצות אסירים לעבוד במקום מאורגן שיעניק להם מגורים תחת פיקוח והשגחה. יש עוד דרכי ענישה רבות שאפשר להשתמש בהן - אם רק נשכיל לחפש אותן.
                    
המשותף לכל החלופות האלה הוא עלותן הנמוכה. אמנם אין מנוס מהצורך להפריד חלק מהעבריינים מהחברה ולנעול אותם מאחורי סוגר ובריח, לעתים לכל ימי חייהם - אלא שעלינו להשלים עם העובדה שהמאסר הוא אמצעי ענישה קיצוני. יש להשתמש בו במשורה, מחוסר ברירה ותוך הכרה בחוסר היעילות שבו. שכן, כל חלופת מאסר אינה רק יעילה יותר - אלא גם חסכונית הרבה יותר.
                    
הכותב הוא מרצה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה