דוח המבקר חושף: אסירים משוחררים מופקרים למציאות

דוח המבקר חושף: אסירים משוחררים מופקרים למציאות

 

 

"שירות בתי הסוהר אינו מוציא לפועל תוכניות קיימות לשיקום, ואלפי אסירים אינם מקבלים מענה שיקומי", כך קובע דוח מיוחד של מבקר המדינה אשר בדק את התמודדות שב"ס עם עבריינות חוזרת (רצידיביזם). גוף נוסף שספג ביקורת נוקבת בדוח הוא הרשות לשיקום האסיר (רש"א), שלפי הדוח במשך שנים ארוכות אינה ממלאת את ייעודה החשוב, וחרף ההשקעות הגדולות בה, יחסית, אינה משכילה להוציא לפועל תוכניות שיובילו לשינוי מהותי בתחום שיקום האסירים.

 

ממצאי הדוח, שהתייחס לשנת 2013, נדונו בשבוע שעבר לראשונה בוועדת ביקורת המדינה, שבראשה עומד ח"כ אמנון כהן (ש"ס). אם בכל ימות השנה נושא שיקום האסירים אינו מעניין את התקשורת, שנוהגת להאשים בהיסטריה את המשטרה לנוכח הגאות בפשיעה, הרי שבימי המלחמה על אחת כמה וכמה, ולכן הדיון החשוב לא זכה להד התקשורתי והציבורי שהיה ראוי לו.

 

"בהתחשב בתקציבי העתק שמוזרמים לשב"ס, 3.1 מיליארד שקל לשנה, ולרשות לשיקום האסיר, 28 מיליון לשנה, המצב כפי שהוא מתואר בדוח המבקר ממש מקומם", אומר עו"ד ארז אבוהב אשר ייצג בוועדה את הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין.

קהילה טיפולית בתוך בית הסוהר. צילום: דוברות שב"ס

 

נייר עמדה שהגיש לוועדה יו"ר הפורום, עו"ד אבי חימי, התייחס גם להתערבות הבלתי מידתית של גופי האכיפה, משטרה ופרקליטות, במניעת הליכי שיקום מעבריינים על רקע מידע מודיעיני בלתי מבוסס אשר מונע שיקום ומעודד חזרה לעבריינות.

אינטרס ציבורי

 

הביקורת נערכה בחודשים פברואר עד ספטמבר 2013 , בשב"ס, ברש"א, במחלקות הרווחה של רשויות מקומיות, במשרד לביטחון הפנים ובמשרדי הרווחה, הפנים והמשפטים. המבקר הקפיד לציין: "שב"ס הוא ארגון כליאה ביטחוני... שנוסף על הענישה אמור לנצל את תקופת המאסר כדי לנסות לשקם עבריין שהורשע, כך שכאשר יגמור לרצות את עונשו יהיו לו כלים להשתלב בחברה ולהיות אזרח נורמטיבי שומר חוק. בית המשפט העליון כבר קבע כי השיקום הוא גם אינטרס ציבורי, ולפיכך ראוי כי שב"ס ייערך להענקת טיפול שיקומי ומקצועי לאסירים".

 

האחריות לשיקום אסירים בשב"ס מוטלת על יחידת התקון (מלשון תיקון) אשר מרכזת את תחומי הטיפול והשיקום, התעסוקה, הדת והרפואה. לפי דוח המבקר, שב"ס לא מיישם את התיקון בחוק (פקודות שב"ס), שמחייב לשלב בתקנות הארגון תוכניות שוטפות לשילוב אסירים במסגרות שיקומיות. כתוצאה מכך, ארגון כמו שב"ס מתקשה אפילו בהגדרה הבסיסית של מדידת עבריינות מועדת, מה שמקשה על הגדרות העבודה של עובדי יחידת התקון עם כל הרצון הטוב.

 

בדוח, המונה 36 עמודים, מצביע המבקר על קושי אלמנטרי נוסף של שב"ס וגופי הטיפול, שאינם משכילים למצות כלל את פוטנציאל האסירים המיועדים לשיקום במקומותיהם. כך למשל, לא כל המכורים לסמים ואלכוהול זוכים לטיפול במהלך שהותם בבית הסוהר, ואפילו המחלקות הטיפוליות הקיימות אינן מאוכלסות דיין.

שיעור באגף חינוך בבית הסוהר. צילום: דוברות שב"ס

 

לפי הביקורת, המצב קשה אף יותר בכל הקשור לעברייני מין, שרק שליש מהם זוכים לטיפול מונע, הגם שעבירות המין מוגדרות כמגפה. אגפים שלמים מאוכלסים באלפי עברייני מין אשר מרצים עונשי מאסר אחרי שאמללו את חייהם של אלפי קורבנות, וללא טיפול יאמללו אלפים נוספים.

הביקורת מצאה כי במסגרת שב"ס יש מעט מדי אגפי שיקום (לפני שחרור), בסך הכל כ-150 מקומות באגפים הקיימים עבור אוכלוסייה המונה כ-20 אלף אסירים פליליים. למרבה האבסורד, גם מספר המקסימום הזה נמצא מאוכלס ב-70% בלבד מהקיבולת; בתקופת הביקורת נמצאו 120 אסירים בלבד באגפי השיקום הקיימים.

 

בנתוני שב"ס מצאה הביקורת כי מתוך 20 אלף האסירים, כ-6,000 מוגדרים אנאלפביתים (30%), אבל בפעילות אגפי החינוך בכל מתקני הכליאה השתתפו בשנת 2013 בקושי 1,500 אסירים. עוד נתון מטלטל מצאו אנשי המבקר בתוכנית הרב-שנתית של שב"ס משנת 2009, שבה נקבע כי בתוך ארבע שנים יש לשנות את היחס בין מספר האסירים לבין מספר המטפלים. הביקורת שנערכה בשנה שעברה מצאה כי מעבר לכך שהיעד לא הושג, מאז 1990 אין כל שינוי בתקינת העובדים הסוציאליים בארגון למרות הגידול הרב בתחומי העבודה הסוציאלית והמסגרות הטיפוליות.

בהקשר זה קבע הדוח כי 38% מהאסירים אינם נוטלים חלק בפעולות יחידת התקון, ובמתקנים מסוימים השיעור הזה עומד על 65% אשר אינם נגישים כלל למערך הטיפול והשיקום.

 

המאמץ יורד לטמיון

 

דוח המבקר קבע כי לא רק שב"ס מזניח את נושא שיקום האסירים. גם בתוכנית הרב-שנתית של המשרד לביטחון הפנים נקבעו יעדים לשילוב אסירים בחברה, במסגרת החזון להפחתת רצידיביזם, אבל עד למועד הביקורת לא נקבעו מהלכים מעשיים לקידום הרעיון שמעלה אבק בארונות, או סתם תופס מקום פנוי במחשבי המשרד.

 

המודל הזה, של תוכניות חומש לא ממומשות, מתייחס גם לעבודת הרשות לשיקום האסיר אשר כפופה למשרד הרווחה. כך למשל, בשנת 2011 קבעה הרשות כי יש להגדיל את מספר יועצי ורכזי השיקום כדי להרחיב את הממשק עם אסירים, אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד.

יוסף שפירא, מבקר המדינה. חושף בדוח ממצאים מדאיגים. צילום: פלאש 90

המספרים לפי דוח המבקר מציגים את תמונת המצב הנוכחית: בכל הנוגע ליועצי שיקום - בשנת 2011 הועסקו 15 יועצים שנפגשו עם 4,800 אסירים והכינו 1,900 תוכניות. בשנת 2012 נמצא כי הועסקו 14 יועצים שנפגשו עם 4,100 אסירים והכינו 1,400 תוכניות בלבד; באשר לרכזי שיקום - בשנת 2011 פעלו 40 רכזים ונקבע יעד של 100 רכזים. במועד הביקורת נמצאו 40 רכזים בלבד, שגם הם פועלים ב-45 רשויות מתוך 250 רשויות בישראל; בנוגע ליועצי תעסוקה נמצא כי בכל מדינת ישראל פעילים שבעה בלבד, ביחס של אחד לכל 900 אסירים משוחררים (או על סף שחרור).

 

בחלק מיישובי הפריפריה ובמגזר הערבי בצפון ובדרום אין כלל יועצי תעסוקה לאסירים משוחררים. ובאשר להוסטלים, אם ב-2010 היו 11 הוסטלים פעילים עם 3,300 אסירים בשנה, הרי שבשנת הביקורת המספרים הצטמצמו לכדי שמונה הוסטלים ו-250 אסירים בלבד.

בפרק הסיכום של הדוח המבקר מציין כי שב"ס משקיע משאבים רבים בתחומי השיקום, ועדיין, "מרבית האסירים אינם מטופלים כראוי עם יציאתם לחברה ותהליך השיקום נפסק. מצב זה מוריד לטמיון את הפעולות והמשאבים שהושקעו בתוכניות השיקום בבית הסוהר ופוגע במאמצים לצמצם את מספר האסירים המשוחררים החוזרים למעגל הפשיעה".

 

עומס בלתי נסבל

 

דווקא בפרק ההמלצות עובר גם המבקר לשפה שכולה רצון טוב, הגם שניסיון העבר מלמד שאף אחד לא יממש אותה: "לפעילות השיקום יש ערך מוסרי, חברתי וכלכלי גבוה... על המשרד לביטחון הפנים בשיתוף משרד הרווחה, שב"ס ורש"א, לפעול להסדרת התנאים בתקנות בתי הסוהר לשילוב אסירים בשיקום. על גופים אלה לגבש מדיניות לאומית בעלת יעדים ומדדים משותפים, שתכלול את כל הרצף הטיפולי-שיקומי ולעקוב אחרי ביצועה".

 

בינתיים, כתוצאה ממחדלי גופי השיקום נוצר "פקק" בוועדות השחרורים, שאמורות להוות מנוף מותנה - שחרור מוקדם מתוך או אל תוך מסגרות שיקומיות. דוח המבקר קובע בהקשר זה כי עומס בלתי נסבל בוועדות השחרורים אשר פועלות בחסות שירות בתי הסוהר, אבל נשלטות על ידי המשטרה והפרקליטות, פוגע בשיקום אסירים.

 

לפי הדוח, דיונים נדחים בהעדר תוכניות שיקום של הגופים הרלוונטיים - שב"ס, רש"א והרשויות המקומיות. כתוצאה מכך, מתוך 7,300 אסירים אשר משתחררים כל שנה 5,500 משתחררים ללא שעמדו בפני ועדת השחרורים וללא כל אופק שיקומי.

 

לפי עו"ד חימי, מעבר לעומס הטבעי בוועדות לנוכח המצוקה בכוח אדם ובתקציבים, עורכי דין מזהים כבר כמה שנים התערבות פסולה של גופי האכיפה בדיוני ועדות השחרורים, שבמהותן הן בעלות אופי שיקומי. "הפרקטיקה הזו מוטלת בספק ואינה מוגדרת בחקיקה", אומר עו"ד חימי.

 "משטרת ישראל והפרקליטות הן אלה אשר קובעות את היחס של שב"ס לתוכניות השיקום, ולא הגורמים המקצועיים כמתבקש. לאסיר אין זכות טיעון מולן, ובפועל גם אין הסדרה משפטית המאפשרת להתמודד עם חוות הדעת של הגופים האלה. אנו מבקשים ממבקר המדינה לחקור גם את חוקיות ההתערבות של המשטרה בנושאים שיקומיים מובהקים כמו חופשות, סיווג ומיון בכלא, צירוף לתוכניות שיקום ושחרור מוקדם".

 

עו"ד חימי מבקש מהמבקר לחקור גם את התנהלות רש"א, שלטענת הפורום אינה מתנהלת כגוף מקצועי עצמאי, אלא כגוף סמך של שב"ס אשר מכתיב את זהות האסירים שיצורפו לתוכניות השיקום.

 

במהלך הדיון עלה נושא שלא היה מוכר עד כה: זליגת מידע מגורמי טיפול כמו עובדות סוציאליות לנציגי מודיעין שב"ס והמשטרה. "מגיעים אסירים ושופכים את אשר על לבם בפני גורמים טיפוליים, והדברים מגיעים למודיעין ולמשטרה", נזעק עו"ד אבוהב. "המצב הזה הוא תוצר מובהק של השב"ס אשר רואה את עצמו גוף ביטחוני ושיטורי ולא גוף שיקומי. התקציבים הולכים למטלות שיטור וביטחון ללא פרופורציה אל מול פרויקטים שיקומיים שנדונים שנים ארוכות אך לא יוצאים לפועל".

 

תגובות

 

תגובת שב"ס: "שב"ס השיב למבקר, במסגרת דוח הביקורת, בתגובה מקצועית מפורטת על הסוגיות שעלו וכן התייחס לשאלות שעלו בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. המבקר סמך ידו על מרבית התפיסות ונוהלי העבודה המקצועיים הנהוגים בשב"ס.

 

"בנושאים מסוימים הבהיר שב"ס את המגבלות המונעות ממנו תיקון בנקודת זמן זו ומהי תוכנית העבודה לעניינן, כך לגבי הקמת מערכת ממוחשבת לנושאי תקון וכך לגבי מענה לעניין מחקר האפקטיביות של מסגרות תקון שונות, הנערך בידי האוניברסיטה העברית ומתפרס על פני חמש שנים. בנוסף, לגבי חלק מהטענות שהועלו לגבי נתונים הנוגעים בטיפול או בהשכלה, הובהר שהמבקר התייחס להיקף בנקודת זמן, בעוד שכאשר מדובר בתקופות מאסר באורכים שונים יש לבחון מה בסופו של מאסר מקבל האסיר, ולאו דווקא בנקודת זמן ספציפית.

 

כך למשל בחינוך, שם דיבר המבקר על 1,500 תלמידים בנקודת זמן, ובאותה שנה היו מעל 5,000 סיומים של מחזורי לימוד. "באגפי השיקום אכן קיים תקן גבוה מהאיוש בפועל, אך חשוב להדגיש שמדובר בקצה תהליך שאותוצריך להשלים האסיר ובמסגרת המחייבת מתן אמון באסיר והעדר מסוכנות לציבור.

 

על רקע זה הקריטריונים לשיבוץ באגפי השיקום קפדניים וחשובים, ואין די אסירים, בנקודת זמן זו, העומדים בקריטריונים אלה. יש לציין כי תהליכי השיקום השונים לא נעשים רק באגפי השיקום, והם פזורים בכל בתי הסוהר ובמגוון אופנים.

 

"לעניין העברת מידע בין גורמי טיפול ומודיעין, אנו פועלים במסגרת החוק, לרבות חוק העובדים הסוציאליים, המחייב לכללי חיסיון ושמירה על סודיות. למותר לציין כי חוות הדעת של משטרת ישראל ללא ספק רלוונטיות בצמתים שונים בחיי האסיר כמו יציאה לחופשת או לעבודות שיקום מחוץ לכותלי בית הסוהר".

 

תגובת הרשות לשיקום האסיר (רש"א): "תוכנית ההגדלה במספר יועצי ורכזי שיקום ברש"א שהתקבלה ב-2011 הייתה מותנית בתקציב שלא אושר ומכאן, יעדי הגדלת כוח אדם ועוד לא הוצאו לפועל. תקציב רש"א עמד במשך כעשור על כ-14 מיליון שקל בלבד. "הנתון על תוכניות השיקום שהוכנו ב 2012 אינו נכון. בשנה זו הוכנו 2,304 תוכניות שיקום ולא 1,400 כפי שצוין. בניגוד למה שנטען בלשכת עורכי הדין, התקציב הוא 14 מיליון שקל והוא נכון עד יוני 2014.

 

"בשנת 2014 מספר רכזי רש"א הוכפל מ-42 רכזים ל-82 רכזים על מנת לתת מענה נרחב יותר בקהילה. לגבי יועצי תעסוקה, הנתון אשר צוין אינו נכון. בדרום אכן ישנה יועצת תעסוקה. מעבר לכך, הרשות פועלת כיום לשינוי תפיסה וחיזוק כלל נושא תעסוקת אסירים בשיתוף פעולה עם שב"ס.

באשר להוסטלים, בהתאם לדרישת שר הרווחה, סוגיה זו תיבחן על ידי הקמת ועדה מטעם רש"א. ועדה זו תבחן את הנושאים הנוגעים להוסטלים, מעלויות אל מול שיקום בקהילה ועד תכנים משפטיים".

 

כתבתה של הכתבת עיתון הארץ  - אמיר זוהר

12/08/2014