עבודה לשם עבודה
בעבר תבע שב"ס ממעסיק המשתמש בעבודת אסירים לשלם להם את שכר המינימום הקבוע בחוק. ב-1998 החליט אביגדור קהלני, אז השר לביטחון פנים, לבסס את מערך התעסוקה בבתי הכלא על עקרונות כלכליים יותר. לאחראי על המערך החדש מונה דוד בנימיני, היום מנכ"ל החברה הכלכלית חיפה, שהציע לשלם לאסירים פחות משכר המינימום, כדי למשוך לכלא יזמים נוספים.
"כשאני באתי, כמה מאות אסירים היו עסוקים בבתי מלאכה קטנים", אומר בנימיני. "אנחנו החלטנו להתמודד עם השוק החופשי והבאנו מפעלים גדולים. בסוף 99' כבר העסקנו 1,500 עובדים בכל מערך התעסוקה. הצלחתי לעצור את 'טבע נאות', שרצה לעבור לירדן, והבאתי אותו לכלא. הבאתי גם את התעשייה האווירית".
"האסירים לא צריכים להרוויח", אומר קהלני. "הם בבית סוהר. כסף הם יעשו כשישתחררו". זו הגישה הרווחת בשב"ס גם היום. קשי לא אהב את מחאתו של יוסי כהן. "אם יש לך תלונות", הוא איים עליו, "אני אשאיר אותך באגף. המלים 'שוק עבדים' פגעו בי". "התחושה של שוק עבדים פוגעת בי", השיב כהן, "אני אומר מה שאני מרגיש".
500 תיקי קרטון ביום בשביל חברת "מטרו", שמייצרת את התיקים לקופת חולים כללית. העבודה מתנהלת ברעש מחריש אוזניים שמקימה מכונה בקצה האולם. מזגנים הותקנו באולם רק לפני כמה חודשים. "עד אז היה קשה יותר, חם ומחניק", אומר כהן.
250 מתוך 740 האסירים בכלא איילון עובדים במתחם התעשייה בתוך הכלא. אסירים ביטחוניים לא מקבלים הזדמנות לעבוד. "למה אני צריך להעסיק אותם?" תוהה קשי. "אני בא לשרת את הרשות הפלשתינית?" לבושים במדי אסירים חומים, מועסקים העובדים בכמה אולמות גדולים ונעולים, בפיקוח של סוהרים. האווירה מתוחה. בכלא הזה מוחזקים אסירים שנידונו לתקופות מאסר ארוכות, רוצחים, אנסים ושודדים. קטטות קולניות מתלקחות בנקל בין האסירים לבין עצמם ובינם לבין הסוהרים, אם כי האסירים העובדים נזהרים: הפרת משמעת תגרור הפסקת עבודה.
העבודה הזאת חשובה להם. לפני שהם רשאים לעבוד במפעלי הכלא הם צריכים לעבוד במערך השירותים של בתי הסוהר תמורת חמישה שקלים ליום עבודה, פחות ממאתיים שקל בחודש. הגם שהאסירים ממורמרים על התשלום שהם מקבלים במפעלים הפרטיים, הם שמחים על התוספת של כמה מאות שקלים בחודש.
ר' נידון לפני שש שנים ל-16 שנות מאסר על עבירות מין, ועובד עכשיו במתפרה בשירות מפעלי טקסטיל פרטיים. תמורת שבע שעות עבודה ביום הוא מקבל כאלף שקלים בחודש. "אני מנסה לא להסתכל בכלל על הכסף", הוא אומר בנוכחותו של קשי, שמסרב לאפשר לאסירים לשוחח עם עיתונאים ללא ליווי צמוד שלו. "אם אני אתחיל להסתכל על הכסף, הלב יכאב לי. בשבילי העיקר זה התעסוקה עצמה והיכולת לצאת מהאגף".
כמה שולחנות ממנו עובד צ', שהורשע לפני 22 שנים על רצח ונידון ל-30 שנות מאסר. 17 שנים הוא עובד במתפרה ומקבל כ-900 שקל בחודש. "לא חשוב לי פה הכסף", הוא אומר. "העבודה נותנת לי שפיות ומחלקת לי את הזמן בצורה נכונה. אני מוכן לעבוד גם בחינם. עשיר אני לא אצא מפה. לא אכפת לי שבעל המפעל מרוויח עלי, שיהיה לו לבריאות. גם לי יוצא מזה משהו, אני מקבל המלצות לחופשות".
בקומה השנייה עסוק ש', אנס ידוע שנידון לפני כחמש שנים ל-16 שנות מאסר, בתפירת מכפלות למכנסיים. הוא עובד יותר משבע שעות ביום, "לפעמים גם עד חמש או שבע בערב והמקסימום שאני מגיע אליו זה אלף שקלים בחודש. לא אכפת לי מי מרוויח עלי. לדייר פה יש זמן שהוא צריך להעביר אותו. מה יותר טוב? לשבת באגף ולא לעשות כלום?"
ראובן יזרעאלי, שנידון לפני שש שנים למאסר עולם על רצח אשתו, נחשב למיליונר במושגים של כלא איילון. הוא עובד במתפרה כאחראי על המחסן ועל תקן האיכות, ומקבל כאלפיים שקל בחודש. "יש הרבה שמקנאים בסכום הזה שלי", הוא אומר. "אני מעביר חלק מהכסף להורים שלי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה